מן המקורות 06.01.10

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א – זוהר לעם, פרשת וישב, אות קכ

נושא: התורה מתקנת את חומר הבריאה, הרצון לקבל, שיהפוך להיות משפיע. כמ"ש (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", כי המאור שבה מחזירו למוטב (09:10-13:30)

"היות שהאדם נברא עם רצון לקבל הנאה לעצמו, המכונה רצון לקבל לתועלת עצמו. ואומרים להאדם, שהוא צריך לבטל את הרצון לקבל הזה, וצריך לרכוש כלי חדש, המכונה רצון להשפיע. אז לא כל אדם זוכה לזה, היינו שיוכל לרכוש את הכלים האלו, המתאימים שישרה בתוכם אור עליון.
ובכדי שהאדם יוכל להגיע לידי רצון להשפיע, אמרו חז"ל (קידושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". שדוקא על ידי התורה הוא יכול להגיע לכלים דהשפעה"

(כתבי רב"ש, כרך א, מאמר "חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד")

"אמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (בבא בתרא ט"ז).
וענין התבלין הוא כמו שאמרו חז"ל, "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו המאור שבה מחזירן למוטב" (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז). נמצא לפי זה שיש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע"

(כתבי רב"ש, כרך ג, מאמר "באורייתא אתברי בר נש")

נושא: התורה לא ניתנה אלא לצרף את הרצון לקבל שבאדם, דהיינו לפתח בו את חוש הכרת הרע, שהרע מוגדר בדבר אהבה עצמית, ולבוא לידי הטוב, המוגדר בדבר "אהבת הזולת", שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת ה' (41:00)

"על ידי המאור שבה(שבתורה), ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה שיש בטבע הקבלה לעצמו. ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת ליוצרו. ואז יפקח ה' עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלמות"

(כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר ,מהו, שכל עשב – יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה")

נושא: ההבדל בין הרצון לקבל(אגואיזם), שהוא חומר הבריאה, לבין אופי הכוונה ה"רוכבת" עליו: אגואיסטית("אגואיזם צר") או אלטרואיסטית (75:20)

"בהמונח אגואיזם איני מתכוין לאגואיזם מקורי, אלא אני מתכוין בעיקר לאגואיזם הצר. כלומר, כי האגואיזם המקורי אינו אלא אהבה עצמית, שהוא כל כח קיומו החיובי האינדיבידואלי. ומבחינה זו אינו מתנגד גמור להכח האלטרואיסטי, אע"פ שאינו משמשו. אמנם מטבע האגואיזם, שבדרך שמושו נעשה צר ביותר. כי הוא מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה במעשים של ניצול לחבירו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר; ומבחינה זו הוא מתנגד והפכי גמור לאהבת זולתו – והוא כח הנגטיבי, המהרס להחברה.
והיפוכו הוא הכח האלטרואיסטי. הוא כח בונה של החברה, שהרי כל מה שהאדם עושה לזולתו אינו אלא בכח אלטרואיסטי"

(כתבי בעל הסולם, מתוך כתבי הדור האחרון)

חלק ב – כתבי בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, אות לה, ע"מ 112

נושא: טבע האדם הוא להנות מכך שלזולת יש פחות ממנו, או להיפך לסבול מכך שלזולת יש יותר ממנו (17:00)

"אנו רואים, שאדם יכול לראות חסרונות אצל הילדים של השכן, ועל ילדים של עצמו הוא לא רואה. וכשמדברים על הבנים שלו איזו חסרונות, תיכף הוא מתגבר נגד חבירו, ומתחיל להגיד את המעלות שיש להבנים שלו… לכן, יוצא כשהוא מסתכל על הבנים של השני, הוא רואה רק החסרונות שיש להבנים. כי מזה הוא יותר נהנה. כי הוא יכול להראות, שהוא יותר במעלה מהשני, בזה שהילדים שלו הם יותר טובים, לכן מסתכל רק על החסרונות של השני. וזה הוא אמת, מה שרואה. אבל מה הוא רואה, רק דברים שנהנה מהם… אבל הדברים רעים שיש להבנים שלו, את זה הוא לא רואה, משום שאין לו תענוג מזה"

(כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "בענין חשיבות החברים")

נושא: טבע כל אדם ואדם, מצד טבע בריאתו, הוא לנצל את הזולת לתועלתו הפרטית (26:12)

"כל הויתו של האדם אינה אלא לקבל לעצמו, ומצד טבע בריאתו אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו, אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות שבסופו, ישיג ע"י זה תמורה המשתלמת יפה. ואם אפילו מסופק בתמורה, כבר ימנע את עצמו מלעשות המעשה."

(כתבי בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר)

"הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו"

(כתבי בעל הסולם, מאמר השלום בעולם)

"טבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו – וכל שנותן לזולתו – אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו"

(כתבי בעל הסולם, מאמר השלום בעולם)

נושא: מאהבת הבריות, לאהבת ה' (30:00)

"יש לנו להבין את מהותה של אהבת ה', מתוך מדות האהבה, שהאדם נוהג בהן כלפי חברו, אשר בהכרח גם אהבת ה' מושפעת במדות אלו, כי מתחילה לא הוטבעו באדם אלא לשמו"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות סט, ע"מ 786)

"בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו – דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות")

"אמר בן זומא, כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני, ואני לשמש את קוני ".
לפי מה שפרש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו"

  (כתבי רב"ש, כרך כ, מאמר "לשמשני")

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/jeirI

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest