מן המקורות 04.03.10

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א – זוהר לעם, פרשת תולדות, אות קמז

קטע הכנה לשיעור

"ולפיכך מתחייב הלומד בטרם הלימוד להתחזק באמונת ה' יתברך ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל "נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה לשם מצות התורה. ובדרך הזה יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמו שכתוב "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך" (משלי ג, ח). ואז יהיה נכון לבו בטוח, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה. באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה לאמונה, יש לו תקוה גם כן על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה לאמונת ה' יתברך, כבר אין לך מצוה גדולה מזו"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות יז)

נושא: יצר הרע נצרך לצורך התיקון (35:20)

"היצר הרע נצרך לעולם, כמו הגשם שנצרך לעולם. כי אלמלא יצר הרע, לא היתה חדוות הלימוד בעולם"

(זוהר עם פרוש הסולם, פרשת תולדות, מאמר שיתוף מידת הרחמים בדין, אות נז)

"הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה.
והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד"

(כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי "אין עוד מלבדו")

"אין דבר בארץ שאין לו צורך. ע"כ למדנו, והנה טוב מאד, זהו מלאך המוות, שאין לבטלו מן העולם, כי העולם צריך לו. ואע"פ שכתוב במלאך המוות, לא טוב שיתבטלו מן העולם. הכל צריך, הן טוב והן רע"

(זוהר עם פרוש הסולם, פרשת וירא, אות קלו)

חלק ג – כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות נח

נושא: עבר זמנן ובטלה ממשלתם של בעלי הדעות הפילוסופיות (07:30)

"בזמן הזה, אשר כבר הגיע דורנו, לידי התפתחות והכרה, שאין בפילוסופיה המטפיזית שום תוכן אמיתי שיהיה כדאי לבלות הזמן עליו. אם כן ודאי שאסור לו למי שהוא לקבל איזה תבלין מדבריהם"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "גוף ונפש")

"הנה כבר עבר זמנם ובטלה ממשלתם, של בעלי דעות אלו(הפילוסופיות) – ועל זה יש להודות לחכמי הפסיכולוגיה המטריאליסטית, שבנתה אדניה על חורבנה(של הפילוסופיה) וכבשה לה דעת הציבור. וכבר הכל מכירים באפסותה של אותה הפילוסופיה, כי אינה בנויה על בסיס ממשי"

(כתבי בעל הסולם, מאמר"חוכמת הקבלה והפילוסופיה")

"מהיום שמצאתי טעם בחכמת הקבלה, והתמסרתי אליה, התרחקתי מהפילוסופיה המפשטת וכל אביזרייהו, כרחוק מזרח ממערב, וכל מה שאכתוב כאן, מדובר מבחינה מדעית טהורה, בדיוק נמרץ, על פי הכרה פשוטה בדברים שמושיים מעשיים"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "גוף ונפש")

נושא: הסגולה שבלימוד חכמת הקבלה (10:40)

"למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה: ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות קנה)

"נמצא בה(בחוכמת הקבלה), סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף-על-פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה ומאורות העליונים מתקרבים אליו"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "מהות חוכמת הקבלה")

"ואניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם, רצון וחשק, להדבק בהבורא, מחמת קדושת הענינים, שמדברים משמות הקדושים… וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שענינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להכנס להיכל המלך, ולהדבק בו יתברך"

(כתבי רב"ש,כרך ג', מאמר ג' קווים)

"כתוב בזוהר: "דבחבורא דא יפקון בני ישראל מגלותא". וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה. וכן אמרו ז"ל: "המאור שבה מחזירו למוטב". ודקדקו זה בכונה גדולה, להורותינו שרק המאור שבתוכיותה… בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב. שהן היחיד והן האומה לא ישלימו הכונה שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר"פנים מאירות ומסבירות")

נושא: ספר הזוהר מיוחס לרשב"י ולא לרבי משה די ליאון (22:00)

"המקובל ר' משה די ליאון, שהוא היה האחרון שהחזיק בו(בספר הזוהר), ועל ידו נגלה לעולם, הנה נווכח שלא הבין בו אף מלה אחת, כי באותם הספרים שהוא מביא קטעים מספר הזוהר, ניכר שלא הבין כלל את הלשון, כי פירשהו על-פי לשון התנ"ך, ועירבב מאד את ההבנה, הגם שהוא עצמו היה בעל השגה נפלאה מאד, כפי שיעידו לנו חיבוריו"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

נושא: מתקופת האר"י והלאה הרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר ברבים (38:00)

"מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן (1490). ומשם ואילך יקרא דור אחרון, והותרה הגזירה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש (1540) … מצוה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים… (שרק) בזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח ולא בזכות אחר (ולכן) אין ראוי להתרשל"

(הרב אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר אור החמה, עמ' פ"א)
לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/i1LGw

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest