מן המקורות 03.02.10

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א – זוהר לעם, פרשת מקץ, אות קו

נושא: "תרי"ג עיטין" ו- "תרי"ג פקודין" (04:00)

"יש ב' חלקים בתורה ומצוות:
א. הוא תורה ומצוות על דרכם הנגלה לעיני כל, שהם בחינת קיום המצוות ולימוד התורה על דרך תרי"ג עיטין, שסגולתם לזכך ולצרף את הגוף, ולהגדיל מעלת הנשמה, שתהיה ראויה וכדאית לקבל אור פני מלך חיים, כמו שהיתה הנשמה בשורשה, טרם מיעוטה וביאתה לגוף השפל בעולם השפל.
ב. הוא קיום המצוות ולימוד התורה על דרך תרי"ג פקודין, שהוא ענין השגת שמותיו יתברך, וכל שכר הנשמות.
וערך חלק הב' על חלק הא', כערך השמים על הארץ. כי חלק הא' הוא רק בחינת הכנה. וחלק הב' הוא עצם ההשלמה ותכלית הבריאה"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר "פי חכם", ע"מ 808)

נושא: רק בכח הקבוצה אפשר להוציא לפועל את אהבת הזולת, ולהגיע על ידי כך לאהבת ה' (04:40)

"העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו "ואהבת לרעך". והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחבירו, הרי אז נעשה גוש אחד, שכל החלקים הקטנים, שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. וכשיש לו כח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת. ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה' "

(כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך")

"על ידי זה שמתאספים כמה אנשים, שהם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לאהבת הזולת, וכשיש התבטלות כל אחד להשני, אז כל אחד נכלל מכולם. ועל ידי זה מצטבר אצל כל יחיד כח גדול, לפי גדלה של החברה. ואז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת במעשה"

(כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך")

נושא: לימוד קבלה הוא שאני מצפה למאור המחזיר למוטב, טרם הלימוד, ומכל שכן בזמן הלימוד (05:30)

"ולפיכך מתחייב הלומד בטרם הלימוד להתחזק באמונת ה' יתברך ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל "נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה לשם מצות התורה. ובדרך הזה יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמו שכתוב "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך" (משלי ג, ח). ואז יהיה נכון לבו בטוח, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה. באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה לאמונה, יש לו תקוה גם כן על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה לאמונת ה' יתברך, כבר אין לך מצוה גדולה מזו"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות יז)

נושא: בזמן הלימוד, חשוב מאד לשים דגש על איכות היגיעה, מאשר על הכמות (14:50 עד 18:00)

"ואם מי שהוא עסק בתורה ולא הצליח להעביר היצר הרע ממנו, אין זה אלא או שהתרשל לתת את היגיעה והעמל המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". או יכול להיות שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב"איכות". כלומר שלא נתנו דעתם ולבם במשך זמן העסק בתורה לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהסח הדעת מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור המביא לידי האמונה. ואע"פ שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו בעת הלימוד"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אות יח)

"מוכרח כל אדם,בשעת העסק בתורה להתייגע בה ולתת דעתו וליבו,למצוא בה את אור"פני מלך חיים".דהיינו השגת ההשגחה הגלויה,שנקראת "אור הפנים".וכל אדם מוכשר לזה,כמ"ש "ומשחרי ימצאונני".וכלום חסר לו לאדם בדבר זה,רק היגיעה בלבדה"

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע'ס, אות צז)

נושא: כל ההתקדמות של האדם נמדדת דווקא מתוך גילוי הקלקולים המתגלים בו, במהלך דרכו הרוחנית. לכן יש לו על מה לשמוח, כי יש לו מה לתקן (33:30)

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים… אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים – היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם… שבהתגלות רשעים קבורים, אף על פי שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם, לתשועה גדולה יחשב"

(כתבי בעל הסולם, אגרות, אגרת ה, ע"מ 685)

חלק ג – כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות כה

נושא: ההתקדמות הרוחנית של האדם תלויה דווקא בשיעור הכרתו את הרע שבו, שהוא ההופכי בתכונתו מתכונת הבורא. את שעורי הכרת הרע מקבל האדם כתוצאו מהלימוד (19:20)

"כל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו. ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר, המוגדר בשם "אהבת זולתו", שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת ה' "

(כתבי בעל הסולם, מאמר החרות)

"מהותו של התפתחות.. המושגת ע"י העסק בתורה ומצוות מהו?
ודע שהוא דבר הכרת הרע שבקרבו. אשר עסק המצוות מסוגל לזכך לעוסק בהם הזדככות דרגתי ואיטי, אשר אמת המידה של המדרגות שבהזדככות הוא שיעור ההכרה את הרע שבקרבו"

(כתבי בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה", ע"מ 400)

"על ידי המאור שבה, ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה שיש בטבע הקבלה לעצמו. ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת ליוצרו. ואז יפקח ה' עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלמות"

(כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו, שכל עשב – יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה")

נושא: במידת הקשר בין הנשמות מתגלה הבורא (23:50)

"כדי להשתלם(שתשתלם השכינה), צריך שיהיו מתחברות בה כל שאר הנשמות, ונעשות כלם אחת בה, ואז השכינה מאירה בתיקון גדול… ואין נשאר שום מום בה, כי בכח הערבות – אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכל מתוקן"

(דרושי "כ"ד קישוטי כלה" לרמח"ל ז"ל)

"בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת ה' ובהשפעת נחת רוח לה' "

(כתבי בעל הסולם, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות")
לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/7IOH4

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest