ממה מפחד ירא ה'?

בעל הסולם, מאמר "גילוי טפח וכיסוי טפחיים": "סודות התורה מתבארים רק ליראי שמו ית' השומרים על כבודו ית' בכל נפשם ומאודם."

על אף שהדברים הללו נראים לנו כעממיים, אבל יש להבין שמדובר על חוק. כפי שכתוב בספר הזוהר, "יראה" זה התנאי הראשון, התיקון הראשון שאחריו מגיע השלב השני, דרגת ה"אהבה". כל עוד האדם לא הגיע ל"יראה" ולא רכש את הכלים דהשפעה, את דרגת ה"בינה", הוא לא יכול לגלות את הבורא.

לכן נאמר, ש"סודות התורה מתבארים רק ליראי שמו". הכלי צריך להיות מתוקן כך שהאור יוכל להתלבש בו בגלל השתוות הצורה ביניהם. בצורה כזאת, לא מדובר על "הטפת מוסר" אלא על חוקיות. "סוד", זה מה שמתגלה ל"יראי שמו ית'", לאנשים שתיקנו את עצמם ועלו לדרגת "יראה", לדרגת "בינה". הם מגלים את שהיה נסתר מהם קודם.

נאמר ב"מדרש רבה": "כל המתירא אותי ושומר דבר תורתי, כל התורה וכל החכמה בו". פועל כאן תנאי מאוד פשוט, השתוות הצורה בין ה"כלי" ל"אור".

שאלה: כאן מדובר על "להיות ירא שמו ולשמור על כבודו". האם זה היינו הך?

תשובתי: לא. "יראי שמו", זאת אומרת, שיש לי "מסך ואור חוזר" בדרגת "בינה", ואלה ש"שומרים על כבודו" זאת כבר דרגה יותר גבוהה. התורה מעבירה את דברי משה (ספר "שמות", פרק ל"ג, פסוק י"ח): וַיֹּאמַר: "הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ". זאת דרגת "חכמה", "אמונה שלמה", כלי קבלה בעל מנת להשפיע.

מצד שני, בתוך הכלים של "יראה" אני משפיע על מנת להשפיע ורק מתחיל להכיר את הבורא בינתיים בצורה פסיבית. כפי שאדם שחי בעולם הזה בלי לדעת עליו שום דבר פרט להכרחיות. כך גם ברוחניות נוצר מצב דומה לפני השלב הבא שהוא הכרת הבורא, שדורשת ממני לחדור לתוך החוקים ולתוך הטבע שלו. כיצד? לשם כך עליי כבר לקבל "אור חכמה", וזה אפשרי רק אם אני "שומר על כבודו". כבוד ה' הוא "אור חכמה".

לכן, נאמר "הראה לי את כבודך", כי מדובר על ראיה, הבנה.

שאלה: מה זאת אומרת "ירא ה'"? ממה אני מפחד?

תשובתי: "ירא ה'" מפחד שלא יוכל להשפיע נחת רוח לבורא כפי יכולתו. אני לא דואג לעצמי, לא למשפחתי ולא לעולם הזה, אלא לבורא. ואם אני מסוגל גם "לשמור על כבודו", כלומר לגלות "אור חכמה", מה טוב. אבל לשם כך חייבים להפעיל לא רק את כלי ההשפעה, אלא גם כלים דקבלה. נחזור ל"יראה". נניח, שאתה מאוד אוהב ומכבד מישהו. לכן, אתה כל הזמן חושב כיצד אפשר לעשות בשבילו משהו נעים.

שאלה: אז מה נעים לבורא?

תשובתי: אם אתה כל הזמן תחשוב על כך, אז תמצא את התשובה. הוא צריך דווקא את דאגתך. כי אם אתה רוצה לגלות מה נעים לו כדי לגרום לו נחת רוח, אז זה כבר "אור חוזר" מצידך. בו הבורא מתגלה ומראה לך מה עליך לעשות. אבל, בתנאי שאתה מקבל תענוג מעבודתך בחיפוש אחר ההזדמנות לגרום לו נחת רוח.

אז, אתם משתפים פעולה ביניכם, מביאים נחת רוח אחד לשני וכך מתמזגים באהבה.

שאלה: למי בעצם אני רוצה לגרום נחת רוח? מי זה הבורא?

תשובתי: כאן יש להיזהר מ"הגשמת" המושגים. הבורא הוא תכונת ההשפעה שמתגלה בתוכי לפי העיקרון "בוא וראה". אני "משתעשע" בתכונה הזאת והיא משתעשעת בי. אני לא מתייחס לתכונה הזאת כמו לאישיות, אלא כמו לשורש העליון.

שאלה: אבל מה אני צריך לתאר לעצמי כל עוד היא לא התגלתה בי?

תשובתי: בתוך האדם קיימות הבחנות שמספקות לו את תחושת הקיום של התכונה העליונה. בהדרגה, "מאהבת הבריות" אני עובר "לאהבת ה'". הדרגה הזאת מתעצבת ונבנית בתוכי. כאן מסתתרות התשובות על השאלות הבסיסיות: מדוע היא נבנית דווקא מעל הטבע הנוכחי שלנו בניגוד לרצון האגואיסטי? מדוע הבריאה מסודרת דווקא כך? מדוע החיפוש שלי צריך להיות "למעלה מהדעת" ונגד רצוני?…

אולם בכל מקרה, נכון להיום, אני לא מתאר לעצמי מיהו הבורא ואסור לי "לצייר" אותו בצורה זו או אחרת.

שאלה: אז כיצד עליי להתייחס עכשיו לתכונה העליונה הזאת?

תשובתי: עליך להעביר את יחסך כלפיו דרך החברים ודרך המורה ואז אתה לא תטעה.

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "גילוי טפח וכיסוי טפחיים", 13.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
יראה שקובעת את עוצמת הנשמה
בובות חלולות עם סוד
הדרך הארוכה אל היראה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/hhLmh

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest