מלקק שׂפתיים כשרואה שמנת

"האדם הוא החיה היחידה שמסמיקה, או שצריכה להסמיק" (מארק טווין)

שאלה: בושה בדרך הרוחנית, זה סוג של חטא?

תשובתי: בושה זוהי תכונה נפלאה. בושה, זה מה שמבדיל את האדם מהבהמה. אין הבדלים אחרים. רק הבושה מהווה את ההבדל, כלומר מעלה אותי מעל לדרגת החי.

נאמר, כולם כבהמות נידמו. ההבדל מופיע רק כשאני מתחיל להתבייש. זהו סימן לכך שמתחיל להיבנות בי אדם.

בעולם שלנו כולם גנבים, אך רובם מפחדים לגנוב. את הפחד הזה אנחנו מכנים בושה. מפחיד אותנו, שמישהו יראה, שיתפסו אותנו, יחשׂפו, ירביצו, יושיבו בכלא וכולי. בקיצור, הפחד מונע מאיתנו לגנוב. גם חתול שקיבל כמה פעמים מכות, מביט על השמנת ממרחק די מכובד. הוא כבר תפס, שאין כאן מה לעשות.

אך קיים גם פחד אחר, ללא סיבה, ללא תוצאה שקשורה ישירות אליי. תעשה מה שרק תרצה, כל העולם לשרותך, כמו בחלום שאתה מהלך ברחובות ריקים מאדם וכל הדלתות פתוחות לפניך. חנויות, מכוניות, הכל שלך והכל מותר. תהנה. אולם אתה אינך רוצה. מדוע? – מפני שאני רוצה לגדול, בכך שאני משתמש בכוח הבושה הזה לפי ייעודו.

הבושה הזאת נובעת מהרגשת המאציל. מבלי להרגיש את המאציל, לא ניתן להשיג השפעה. ולכן ללא חכמת הקבלה, ללא שיטה לגילוי הבורא, אינך יכול לבצע שום פעולה בעל מנת להשפיע, לא יכול לתקן אף רצון מתוך 613 הרצונות של הנשמה שלך. ללא האור שיקנה לך את התכונה הזאת, אתה לא תעשה דבר בעצמך. וזו כבר אינה בושה גשמית, אלא בושה רוחנית.

מאידך, בחיות, שהן אינן מרגישות בושה, גם ניתן להזמין פחד עקב העונש. אז במה אנחנו עם ה"בושה" שלנו נבדלים מהן? למעשה בעולם שלנו אנחנו לא מתביישים, אלא חוששים ומפחדים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 23.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הבושה כאמצעי לתיקון
בושה החזקה ממוות
על התינוק שהתבייש לאכול