דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מלחמה נגד "קליפת כנען" שבלב

מלחמה נגד "קליפת כנען" שבלב

מתוך אגרת 43 של בעל הסולם: "…וכבר אמרו ז"ל: "מורא רבך כמורא שמים". וכבר אמרתי והרחבתי דברים, שהוא המסך היותר גדול מכל, בעבודה בבני ארץ ישראל, כי שליטת קליפת כנען במקום הזה, וכל אחד ואחד שפל עד לעפר, וחבריו עוד למטה מעפרו, ורבו כמותו.

בדרך צחות אפשר לומר מקרא ודרוש חז"ל, על הכתוב "אותי עזבו ותורתי שמרו", "הלואי אותי עזבו", אבל על כל פנים "תורתי שמרו", שיהיו דבוקים בצדיק האמיתי, באמונת חכמים כראוי, שאז יש תקוה שהצדיק יחזיר אותם למוטב, ויכריע אותם לכף זכות כראוי למחיצתו של הקב"ה."

בעולם הזה קיימים בני אדם שיכולים להיות חברים שלנו כדי שנתחבר איתם, וביחד נלמד כיצד לצאת מתוכנו ולהתעלות מעל עצמנו ב"אמונה למעלה מהדעת", כלומר, להעריך את ההשפעה למעלה מהקבלה. עלינו להתחבר בינינו כך, כדי שלא נפעל סתם ככוח משותף, אלא כדי שנהפוך לכוח אחד שבתוכו כל אחד מאבד את אישיותו הפרטית ומתחבר לאחד שלם, ללב אחד ביחד עם כולם.

כדי לעזור לנו לבצע את זה, נותנים לנו גם מורה בעולם הזה. מאוד חשוב – כיצד דרך היחס כלפי הקבוצה וכלפי המורה התלמיד בונה את יחסו כלפי הבורא. לא יכולה להצטייר בתוך האדם רוממות יותר גדולה כלפי הבורא מאשר הרוממות כלפי המורה ואפילו כלפי החברים והקבוצה. הוא צריך את כל אלה כדי לצאת מתוך עצמו, להתעלות למעלה מהאגו שלו.

נחוצה כאן עבודה גדולה. כי אם האדם היה רגיל מהילדות ל"רוממות רבו", מה שנקרא "גרסא דינקותא", אז הוא לא היה צריך לעבוד על כך. הוא היה מרגיש שהוא שייך לאדם גדול, כמו אביו, יחד עם חברים אחרים סביבו. הוא היה גדל באווירה כזאת, שבה כולם מדברים על כך ושקועים בזה. זה נקרא "חסידות". קל לאדם לחיות בתנאים כאלה, מפני שלא דורשים ממנו לעשות עבודה פנימית נגד האגו שלו, לעשות כל הזמן בירורים, ביקורת עצמית. הוא סומך על דעת הסביבה, כי רואה שכולם נוהגים כך, מקבל מהם השראה וכך מתקדם.

כך בעזרת הסביבה, האדם שומר על הרוממות של אדם כלשהו. וכמובן שזה לא מרומם אותו כלפי הבורא, אבל בצורה כזאת אפשר להחזיק מעמד בלי עליות וירידות כל החיים, להרגיש נעים, נוח ובטוח. האדם מרגיש שיש לו על מה לסמוך, שמישהו דואג לו, מתפלל עבורו.

אבל אנחנו מגיעים לשלב בהתפתחות של האנושות, שבו חלק ניכר של האנשים כבר לא מקבלים "גרסא דינקותא", אלא להיפך, מלמדים אותם לזלזל בכולם, לא לסמוך על אף אחד ולא לכבד אף אחד. זה נקרא "קליפת כנען" שנגדה היו נלחמים אבותינו כאשר נכנסו לארץ כנען.

היה מאוד לא קל לאותם יוצאי בבל או לאלה שיוצאים היום מתוך בבל שלהם, להכניע את עצמם כלפי אברהם. זו דרגת המורה שצריכה להיות אצל אדם שבעזרת הקבוצה והלימוד רוצה להיכנס לעולם הרוחני. זה לא שייך לאישיות של המורה או של הקבוצה, כי "כל הפוסל במומו הוא פוסל" ושופט את העולם לפי חסרונותיו. ברור שכולם נראים לו גרועים ושפלים, אחד יותר גרוע מהשני. וגם המורה נראה לו כך. הוא חושב שאילו היה לומד אצל משה רבנו או אצל רבי שמעון, אז בוודאי שהיה מתקדם יותר. וכך הוא חושב גם על חבריו, שהם חלשים מאוד ולא שווים כלום. הוא לא מאמין לחכמים ש"כל הפוסל במומו הוא פוסל", ושלמעשה יש לפניו עולם אין סוף שלם. ורק הוא מוריד את השלמות האלוקית עד לדרגתו השפלה ולכן רואה את העולם שפל.

יש להבין, שכל עוד אנחנו לא מעריכים את החבר, את הקבוצה ואת המורה כפי שיכולים לתאר לעצמנו את הבורא, אנחנו לא נקבל רשות להיכנס לעולם הרוחני. נאמר, "ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא", רק בתנאי הזה אנחנו עולים מלמטה למעלה, מעלים את האדם לדרגת הבורא. אותו התנאי פועל בכיוון ההפוך, מלמעלה למטה, כלומר את אותה דרגת הרוממות, הכבוד והגדלות עלינו להוריד מלמעלה למטה, מעולם אין סוף, מהבורא לקבוצה, למורה, לכל חבר. אחרת לא נצליח.

עלינו להודות להשגחה העליונה שהיא סידרה לנו מציאות כזאת שבה אנחנו יכולים בטוח לראות עד כמה אנחנו מרוחקים מהבורא, לפי היחס שלנו כלפי המורה, כלפי החבר וכלפי הקבוצה.

מתוך ההכנה לשיעור, 16.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שייכות לאיבר רוחני אחד
חיבור עם העליון דרך חיבור עם שווים
ללא כבוד כלפי המורה והקבוצה, אין דבקות עם הבורא

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest