מלאכי חבלה

ספר הזוהר, הקדמת ספר הזוהר, מאמר "ליל הכלה", סעיף 131:

"ונאמר, וכמה רבבות מלאכי חבלה הם עימו. ועומד (מלאך דומה) על פתח הגיהינום. כי ההרהורים, שהוא מביא לאדם, הם כמה רבבות לאין קץ. וכל אלו הם על פתח של גיהינום."

שאלה: איזה סוג של רצונות נקראים "מלאכי חבלה"?

תשובתי: "מלאכי חבלה", זה רצונות שמנתקים אותי מהסביבה. מפני שאין לי מקום עבודה אחר. הבחירה של האדם, כל העבודה שלו, זה רק לסדר את הסביבה, להשקיע בה כמה שיותר, כדי שהסביבה תעזור לו להשפיע נחת רוח לבורא. זוהי עבודה הדדית, והיא מתבטאת בזה, שהוא מתפלל עבור החברים כדי שהם יגיעו לעשיית נחת רוח לבורא על ידי היגיעה שלו.

כלומר נוצרת מערכת סגורה: התפילה היא מצידו, והכלים שלהם. זה מעמיד אותו במצב, שהוא גדול מהם, שהוא האחראי שלהם, "האבא ואימא" שלהם. ולכן הוא זוכה לתשובה תחילה, כי זה באמת מעלה אותו לדרגת אבא ואימא (או"א) כלפי זו"ן (שזה הכלי, החיסרון של הזולת, של הסביבה).

וכך צריך לפעול כל אחד, בחיסרון שלו כלפי הזולת להרגיש את עצמו כקטן, כמו אימא, שהיא משתחווה כלפי התינוק כדי להרגיש מה חסר לו. החיסרון שלה צריך להיות יותר גדול כדי שהיא תוכל להרגיש בחיסרון הכללי שלה את החיסרון הפרטי שלו. ואחר כך היא צריכה להיות יותר גדולה כדי להשפיע לו. כך אנחנו עובדים.

מכאן יוצא, שאין לנו שום דבר חשוב יותר מאשר עבודה בכלל, בקהל.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 27.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
המבקש שלא עבור עצמו, מקבל פי שניים
נוסחת הערבות
המתפלל עבור חברו זוכה תחילה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/sT5fq

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest