מכתב ללא כתובת

שאלה: בכנס בערבה אנחנו צריכים להרגיש חיסרון לרצון להשפיע

תשובתי: יותר מזה לא צריך. נדמה לנו שזאת רק מחצית הדרך, אך למעשה זוהי מחצית השקל. את החצי השני מספק העליון. זה מספיק שאנחנו נרצה להתחבר, כדי להגיע להשפעה הדדית, כדי להשפיע לבורא. אנחנו קוראים לזה "חיסרון לחיסרון". אנחנו עדיין לא מרגישים חיסרון להשיג חיבור, כדי שמתוך החיבור נשפיע לבורא. ולכן אנחנו בונים חיסרון מורכב עם מילוי כפול. זה לא שבכנס הזה אנחנו דואגים לחיסרון לחיסרון, ובכנס הבא יהיה החיסרון.

החיסרון לחיבור הוא חיסרון להשפעה בקבוצה, וישנו עוד חיסרון אחד: החיסרון להשפעה לבורא. ושניהם נמצאים באותה הכוונה.

שאלה: אנחנו צריכים להשתוקק לשלמות, וזה ייתן לנו את החיסרון הנכון. איך אפשר לדאוג לכך שהתמונה של השלמות לא תסתיר מאיתנו את אותו הצורך בחיסרון?

תשובתי: אנחנו רוצים להשיג רצון להשפיע, כדי להתחבר. בכך אנחנו יכולים להמשיך את הרצון להשפיע שלנו אל הבורא ולהגיע לדבקות בו. כך או אחרת, כל זה מולבש על "שיפוד" אחד, ונמצא על קו אחד. לא צריך לעשות כאן הבדלים. תחשבו על זה יותר ותראו שאין כאן שום בעיות.

אם כבר אמרת את המילה "השפעה", אתה ממשיך למתוח את הקו אל הבורא, מבלי לעצור באמצע הדרך. ההשפעה דורשת חיבור עם החברים, מפני שרק זה יזמין אלינו את המאור המחזיר למוטב, שמביא את תכונת ההשפעה. ובשביל מה כולנו צריכים את התכונה הזאת? כדי לסדר לנו חיים בהמיים יפים? – לא, אלא כדי להגיע להשפעה לבורא. ובשביל מה אנחנו צריכים השפעה לבורא? אולי הוא בכלל לא צריך אותה? – לא, אין לו חיסרון בזה. המטרה שלנו היא להגיע לדבקות בו, מפני שבכך אנחנו עושים לו נחת רוח. אנחנו מהנים את הבורא לא בהשפעה, אלא דווקא בדבקות.

שאלה: איך אפשר לקשור את הצורך בחיסרון עם החיסרון לדבקות?

תשובתי: אנחנו צריכים כזאת השפעה של האור המקיף, כדי שנבין שההשפעה היא הפיתרון לכל הבעיות. היא מביאה אותנו לכל מה שאנחנו רוצים להשיג. אני רוצה לרצות להתחבר, ואת זה אני מבקש מהבורא, מהאור המחזיר למוטב. אבל בשביל מה?

אני רוצה לרצות להתחבר, כדי להגיע לדבוקת בבורא. הדבקות הזאת היא חלק מהדרך שלי, חלק מהחישוב. ולכן הפנייה למעלה לא יכולה להיות שלמה אם שלושת הגורמים לא יהיו מולחמים בתוכה: ישראל, אורייתא וקב"ה. אחרת אין בעולם שלנו שום טעם להתחבר. אתה לא רוצה את זה, אתה לא הגעת לקבלה כדי להתחבר עם האחרים במחאה חברתית. לכן, כאשר אתה מגלה את הרצון שלך עד הסוף, אתה מגיע לנוסחה: "ישראל, התורה והקב"ה הם אחד". אי אפשר להסתפק בחלק מהמשפט, בחלק מהבירור. כשאנחנו יוצאים למדבר, אנחנו לא יכולים לקטוע את הבקשה באמצע המשפט. אם הבקשה היא שלמה, היא לא יכולה שלא להסתיים במילים על הבורא. כי דווקא ממנו אתה מקבל את הכוחות לשינויים, את כוח השכל, ההכרה וההבנה. הכול מגיע רק מהמקור הזה, ולכן הבקשות שלנו צריכות להסתיים בו.

אחרת זה כמו שאתה שולח מכתב מבלי לציין את הכתובת. במקרה כזה, לא משנה מה תכתוב – ברור שלא תקבל תשובה, והמכתב ילך לאיבוד.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 14.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המתנות של האור
לא לצאת מתחת שליטת כוח ההשפעה
על שיפוד אחד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KyEdD

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest