מכירה וגאולה

"וכי תשיג יד גר ותושב עימך ומך אחיך עימו ונמכר לגר תושב עימך או לעקור משפחת גר: אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו" (ויקרא, פרשת "בהר", כ"ה, מ"ז-מ"ח).

גר זה אגו חיצוני, שמהווה בפני עצמו מדרגה גדולה יותר ביחס לעם ישראל (גלגלתא ועיניים). מדובר על מצבים מתוקנים. לכן אם גר התיישב אצלך והשיג ידו, כלומר הפך לגדול, מתוקן, אז אחיך יותר קטן ממנו בדרגה ולכן מכירתו לגר מהווה עבורו תיקון. אתה חייב למכור אותו, מפני שכניסה תחת מדרגה יותר עליונה עם אגו גדול יותר, שנקראת גר, זהו התיקון.

אבל לאחר שמכרת את אחיך לגר, אתה יכול לגאול, לפדות אותו, בחזרה. כי הוא כבר תיקן את עצמו בזה שנמכר, כלומר ביטל את עצמו בפני הגר. כאשר את גואל, פודה אותו, הוא חוזר אליך יחד עם החלק של גר, שאותו רכש בזמן המכירה.

המצב היחידי שבו המכירה נחשבת לחטא, זו "זְנוּת": אני נמכר לאחר לצורך קבלת תענוג, ולא כדי להידבק אליו ולעשות עבודה גדולה. לכן מזנות לא נלקח מעשר, מפני שהפרצוף עצמו הוא לא קדוש, הוא לא עובד בכוונה על מנת להשפיע. יש בו עביות (רצון לקבל), אבל אין מסך (כוונה על מנת להשפיע).

"אחרי נמכר גאולה תהיה לו (את אחיו) אחד מאחיו יגאלנו: או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל: וחשב עם קנהו משנת המוכרו לו עד שנת היובל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עימו" (ויקרא, פרשת "בהר", כ"ה, מ"ח-נ').

"לגאול את האח", זה אומר לשלם עם מסך בעד מסך, מפני שמי שעובר תיקון נמצא תחת מסך של פרצוף יותר עליון. הוא צריך להמתין (כלומר לעבור מדרגות) עד שנת היובל (בינה), כאשר כולם משוחררים לחופשי והכול חוזר לבעליו האמיתיים.

צריך לשלם עבור אותה העבודה שבעל הבית צריך לבצע על האח (על הרצון הלא מתוקן) עד לשנת היובל, עד לבינה, כלומר לבצע את העבודה הזאת במקום בעל הבית, ואז האח יכול לצאת לחופשי.

נניח שנשארו לי 17 שנה עד לשנת היובל (עד ל-50 שנה). זה אומר שאני צריך לשלם עבור מסך, שתואם ל-17 השנים הללו ואז אני לוקח אותו מתחת למסך של בעל הבית למסך שלי. אבל אם אני פודה, גואל אותו, האם הוא באמת הופך לחופשי, כי זה הרי המסך שלי שלא מועבר לאף אחד? נשאלת השאלה: על סמך מה נרכש כאן מסך?

זה שהגאולה, הפדיון, מתרחש דווקא בסדר כזה, כאשר "אחד מהאחים צריך לגאול אותו, או דודו, או בן דודו, או מישהו מקרובי משפחה שלו, או שיגאל את עצמו", מסמל שהתיקון נעשה במידת הקטנת המסך.

פדיון שבויים, עבדים, אנשים שונים, זה תיקון גדול מאוד, פעולת צדקה וחסד גדולה. קיים אפילו פדיון של גופות שנהרגו. זה מחזיק את הרוח של העם, נותן לו אמונה בזה שאנחנו לא נשאיר אף אחד. כמו שמשה קיים את התנאי של הוצאת כולם ממצרים, מבלי שהשאיר אף אחד מתחת לפרסא. כי אם אנחנו מהווים נשמה אחת, אז אי אפשר להשאיר שם איזה חלקיק, מפני שבלעדיו לא נשיג אף פעם את גמר התיקון השלם.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 19.11.2014