מי שליבו שבור

הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "שובה ישראל עד ה' אלוקיך": "מהו שה' רופא לשבורי לב? ידוע שעיקר אצל האדם הוא הלב. ש"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שעניינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכל הולך לחוץ. כמו כן, אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם ליכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכל יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת לב".

לכן כשאדם מתפלל לה', ואומר, אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בליבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול ליכנס בתוך ליבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמיים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי. ובזה יש לפרש מה שכתוב : "קרוב ה' לנשברי לב"…"

הבורא ברא נברא שלם. אך לאחר מכן, כדי לתת לנברא הזדמנות להבין, להרגיש, לגלות ולהעריך את המצב השלם והמושלם הזה, הוא נאלץ להעביר אותו דרך מצבים שהפוכים לשלמות בכל הצורות. ואז הנברא יתכונן, יקבל את הכוח, ההרגשה והיכולת לגלות את אותה השלמות שבה הוא נברא.

המצבים המנוגדים וההפוכים לשלמות, נקראים "שבירה". הם קיימים רק ביחס לנברא, בהרגשתו והבנתו. כלומר, האדם עצמו מגלה שהלב שלו שבור, שכל הרצונות שלו שבורים, והאגואיזם שולט עליהם. וכמו בכלי שבור, כל המילוי שנותנים לו נשפך החוצה והולך אל הרצונות האגואיסטיים.

האדם מרגיש שהוא משתוקק להשפעה, אך אינו מסוגל לכך, מפני שכל ליבו שבור. הוא פתאום מגלה שכל המחשבות והרצונות שלו, כל ההשתוקקות שלו להשפעה, למעשה מכוונים אל ההיפך הגמור, אל הקבלה האגואיסטית.

כלומר, הוא כביכול נקרע בין שני כיוונים. הכיוון הראשון הוא ההשתוקקות שלו לבורא, כאילו מכל הלב. אך הוא מגלה שלהיפך, הוא רוצה מכל הלב את הדבר ההפוך. ואז, כתוצאה משני הכיוונים ההפוכים הללו שמתגלים בתוכו, האדם מרגיש שהלב שלו שבור. לכן הוא מבקש שהבורא ירפא את ליבו, ושהכוונות שלו יהיו מכוונות אל הבורא, להשפיע, לזולת, רק לכיוון אחד, ושלא יחזרו אליו עצמו. זוהי התפילה האמיתית, שמתקבלת למעלה, כמו שנאמר: "קרוב ה' לנשברי לב". רק בירור כזה נחוץ לנו.

מתוך שיעור בנושא "תפילה", 09.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
דרך הלב השבור
צעקה במדבר
ליד שער התפילה