דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת?"

"מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת?"

laitman_2010-12-20_0040_w-70.jpg

כשהאדם מתפתח מדרגת חי לדרגת מדבר, מתגלה בו האגו באופן הדרגתי יותר ויותר, והוא משתוקק לנצל הכל לתועלתו. עד שהוא מגיע למצב שהוא כמעט הורס את מה שסביבו: גם את החברה האנושית שהיא סביבתו החברתית וסביבתו החומרית. הרי הכוונה לקבל לתועלת עצמו לא עוצרת בפני דבר ודוחפת אותו לקחת לעצמו את כל מה שרק אפשר. בסופו של דבר הוא מגלה, שהוא כמעט הורג את עצמו ושהוא מוכרח לגלות את הרע שלו. וכשהוא שואל מהו הטעם בחיים האלה, מתגלה לו שיטת הקבלה, שבעזרתה הוא מתחיל להבין באופן הדרגתי שהוא מוכרח לשנות את כוונתו מעצמו, לכיוון הסביבה ולכיוון מי שברא עבורו את כל הבריאה הזאת ואותו עצמו, כלומר הבורא.

העבודה על שינוי הכוונה נקראת עבודה רוחנית או "עבודת ה'" היא צריכה לשנות את האדם באופן כזה, שכל הפעולות, המחשבות, הרצונות שלו יעלו למעלה מכל אינטרס אישי, מכל מה שהוא נולד איתו ולמה שהתרגל. למצב שהוא בינתיים אפילו אינו יכול לתאר לעצמו. בסופו של דבר הוא צריך למסור את עצמו לאחרים ולהתחיל לעבוד בשדה הזר, כשהוא לא משאיר לעצמו דבר. כך שכל הכוחות, היכולות, הכוונות, הנטיות, התכונות שלו, הכל יהיה מכוון לתועלת הזולת. בהתחלה הוא רוכש את רצונות הזולת ורק מתוך הרצונות האלו הוא פונה לעצמו ומתחיל להשתמש בעצמו כבאמצעי לשירות, מילוי, טובת האחרים.

הניתוק הזה מהחשבון האגואיסטי והתועלת האישית צריך להיות מוחלט, מה שנקרא "למעלה מהדעת". אך הניתוק הזה הוא הכרתי, מגיע מתוך הבנה, אקטיבי, פעיל, מתוך שימוש מלא בכוחות שלך. אנחנו לא סתם חותכים מעצמנו את כל מה שהיה קודם, אלא הופכים לכיוון הנגדי את כל אותם האמצעים הקיימים לרשותנו, כשאנחנו מבינים בבירור כיצד היינו יכולים להשתמש בהם לטובת עצמנו, כלומר מכירים את ה"קו שמאל", את הקליפה, בכל מצב.

מעמקי הרצונות האגואיסטים האכזריים והתובעניים, היכן שאנחנו רואים כיצד היינו יכולים להרוויח לטובתנו ולגרום הפסד לזולת אם היינו משתמשים לטובתנו בכל הבריאה, כולל הבורא עצמו, משם אנחנו צריכים להפוך את כל הבריאה הזאת, את כל הכוחות והיכולות שאנחנו מתארים לעצמנו בקו שמאל, לקו ימין. ובמידה בה אני יכול להעביר את זה "ימינה", זה הופך ל"קו האמצעי" שלי.

זוהי עבודה מיוחדת, גבוהה מאוד, בה האדם מרגיש את כל התכונות הטבעיות שלו, שהבורא ברא בו, בכל העומק ובכל הקשרים שביניהם. וסיום העבודה הוא בכך שהאדם משיג את כל הרע הטמון בטבעו האגואיסטי, מדרגה אחר מדרגה ובהדרגה מעביר את כולו להשפעה. כל התהליך הזה נקרא "עבודת ערב שבת". ערב שבת – זה כל התיקונים. ולאחר מכן האדם מגיע למצב, הנקרא "שבת", בו כל הטבע שלו הופך להיות משפיע.

וכאן פועל התנאי: "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת". כלומר הוא צריך להגיע ל"טעם", לטעום את כל האור, את התענוג המתגלה בדבקותו עם הבורא. התענוג הזה מתגלה ברצון שלו שהוא הכין. הרי ללא זה לא ניתן להשיג את הטעם, ולכן כל העבודה שלנו היא להכין את הכלים, הרצונות הרוחניים שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 22.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
טעם הרוחניות – בהרגשת ההודיה
השפעה – לחיות באחר
"מי שלא טרח בערב שבת"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/08YHl

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest