מי נקרא דתי?

מי נקרא דתי? שאלה: ללמוד תורה ולקיים מצוות זה נקרא להיות דתי? אז מה ההבדל בין לימוד התורה וקיום המצוות על פי חוכמת הקבלה ללימוד התורה וקיום המצוות על פי המסורת?

תשובה: לימוד התורה בשפת הקבלה הוא לימוד של התורה הפנימית, שזוהי המשמעות האמיתית-הרוחנית של לימוד התורה. יוצא מכך, שלימוד התורה שווה ללימוד הקבלה, ולא מה שנדמה לנו בהבנתנו הגשמית של התורה, שמצטיירת לנו כתמונת העולם הזה.

המשמעות של קיום המצוות בשפת הקבלה, היא תיקון של 613 רצונות הנשמה של כל אחד ואחד, בכדי להפוך את הכוונה מ"לתועלת עצמי" ל"למען הבורא". השינוי הזה הוא הדבר היחיד שעלינו לעשות בחיים האלה; וניתן לבצע אותו על ידי אור התורה בלבד, שפועל אך ורק על מי שלומד את חוכמת הקבלה על פי המקורות האמיתיים, שבעולמנו הם ספרי בעל הסולם.

אם אתה מתכוון למשמעות הפנימית הזאת של "לימוד התורה וקיום המצוות", אז אתה בהחלט יכול לקרוא למקובלים – דתיים ומאמינים. וכל השאר, שאתה קורא להם היום "מאמינים" – הם שומרי המסורת הגשמית. לכן בעל הסולם קורא לעיתים קרובות לקבלה בשם דת, במיוחד במאמר "מהות הדת ומטרתה".

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xuL11

2 comments

  1. מתוך הספר תפילתו של מקובל/ הרבנית אשלג/ עמ'22 – 23

    לפני  שאספר על החגים בביתו של הרב"ש אקדים כמה מילים בנוגע למעגל השנה. מבחינת ענף ושורש מדובר בשינויים ותיקונים המתרחשים בנשמת האדם.

    הנברא הרוצה להשיג את שלמותו עובר המון שינויים הנקראים: יום, שבוע, חודש, שנת שמיטה, יובל – עד ה"אלף השביעי" – זמן החירות, שאח"כ "יתחדש העולם".

    "זמן" הוא מושג הקשור להתחדשות מדרגות בדרך סיבה ומסובב. "ישראל מקדשים את הזמנים". "ישראל – רצונות השפעה שבאדם – מונים את הזמנים על פי הלבנה, לפי התחדשות אמונה. "אומות העולם" – רצונות של קבלה עצמית שבאדם, מונים לפי השמש – ראיה ברורה, בתוך הדעת.

  2. ברכת שלום על התורה/רב"ש/ פרשת חקת/מאמר קצה (ב)

                                      זאת חקת התורה

    בזוהר (אות ה): וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים וגו' [שלף איש נעלו ונתן לרעהו].

    נעל הוא דבר שעל ידו קונים קנין.

    ויל"ה: א) בדרך העבודה, מהו הענין ששמים מנעליים על הרגליים בכדי שהרגליים לא יקבלו היזק. ב) אם הנעליים שומרות על הרגליים שלא יקבלו היזק – מהו שנאמר אצל משה: "של נעליך מעל רגליך".

    וי"ל: "רגליך" הוא בחינת רגילות, היינו, מה שבא לו מצד החינוך. ובכדי שלא יאבד לו החינוך – הוא צריך נעל, מלשון מנעול, היינו לסגור. אבל לבחינת משה, שהוא בחינת תורה, שם להפך, שם צריכים לזרוק הנעליים ולקבל הכל על דרך התורה.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest