מיזוג הניגודים

קיימים מצבים שמתגלים ומקבלים את המשכיותם רק כתוצאה מארבעת שלבי התפתחות הנברא, כשהאור מזמין בו את הרגשת הבושה. כשהוא משיג את בחינה ד', הנברא נמצא במדרגה כנגד הבורא, אך מיישׂם אותה באופן הפוך, ואז מרגיש את הופכיות הצורה הזאת כבושה. באופן כזה, במקום אחד מופיעים שני קטבים, והבושה מנטרלת את כל התענוגים של הנברא, שוללת את ה"אני" שלו.

כתוצאה מזה, הנברא מוכן לצמצם את עצמו, נשארת לו החלטה אחת בלבד: "אני חייב להידמות לבורא לפי הפעולה. ולא משנה מה יידרש לשם כך". באמת, בשלבים הקודמים הנברא כבר הרגיש את טעם הקבלה וההשפעה, כבר היה במקומו של הבורא ואסף את כל ההתרשמויות הנחוצות. עכשיו, כשמצמצם את עצמו, הוא שואף רק למטרה אחת: להפוך להיות דומה לבורא. והנה, כתוצאה מהירידה מתחת למסך העולמות, לאחר שבירת הכלים וכל השלבים המקדימים של ההתפתחות שלנו, אנחנו עומדים בפני עלייה חזרה אל האור. הדור שלנו הוא הראשון שניגש לתיקון. התהליך הזה ממזג בתוכו כמו תמיד את הניגודים הקוטביים: הרצון האגואיסטי שלנו רוצה ליהנות, הבושה אינה מאפשרות לו לעשות זאת, ובאותו הזמן מתעורר בנו תחילתו של הרצון להשפיע.

לאחר שבירת הכלים הכול נהפך לחלק מאיתנו: בחינות ההתפשטות של האור הישר, קבלה והשפעה. כתוצאה מזה, אנחנו צריכים לשמור בתוכנו שני ניגודים, וזה הדבר הקשה ביותר. כי הרי מצד אחד, האדם מתפתח הודות לרצון הגדל, ומהצד השני, יחד עם התפתחות האדם, הוא יותר ויותר מתרחק מהבורא. משום כך, הוא צריך לשנות את הרצון שלו לכוונה על מנת להשפיע. בכך שהוא מחזק את הכוונה הזאת, הוא יגדל ויתקרב לבורא.

האחד חזק ברצון האגואיסטי שלו והשני בהשתוות לבורא, לכוח ההשפעה. שני הכוחות האלה, המנוגדים זה לזה מתגלים בנו לסירוגין, ועלינו למזג ביניהם על ידי המאמצים שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 03.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
אגואיזם: אופרה בגרוש
העיקר – לדעת להשתנות
נכונות מלאה לתיקון