מיום כיפור עד פורים

מתחילת ראש השנה ועד יום כיפור, ביררנו עד כמה הרצונות האלה לא מתוקנים. לכן אנחנו נודרים נדר לתקן את עצמנו, אבל התיקון הסופי מתרחש בפורים.

ביום כיפור אנחנו מגבילים את עצמנו בחמישה סוגי הגבלות, לא רק איסור אכילה. כל ההגבלות מתייחסות לקבלת תענוג, אבל אנחנו הרי רוצים להשפיע ולא לקבל. יום כיפור מסמל את הנכונות שלנו לבצע את הייעוד שלנו, ואת אותן ההגבלות שאנחנו מוכנים לעשות כדי להתאחד בינינו ולאחד את כל העולם. באופן כזה אנחנו מגלים את הרצונות האגואיסטיים הלא מתוקנים שלנו. לאחר שבדקנו אותם ועשינו עליהם תשובה וחרטה בעשרת ימי תשובה, מתחילת ראש השנה ועד יום כיפור, ביררנו עד כמה הרצונות האלה לא מתוקנים. לכן אנחנו נודרים נדר לתקן את עצמנו, אבל התיקון הסופי מתרחש בפורים.

מיום כיפור ועד חנוכה אנחנו מתקנים את רצונות ההשפעה שלנו, כלומר את החלק הראשון והקל ביותר של האגו שלנו. ולכן החג הזה נקרא "חנו-כה", כלומר הפסקה, מנוחה. מחנוכה ועד פורים אנחנו מתקנים את הרצונות הגדולים ביותר. פורים תואם ליום כיפור ("כי-פור" מסמל "כמו פורים"). כלומר ביום כיפור אנחנו כבר מכינים את עצמנו לפורים, לתיקון המלא של האגו שלנו, של כל הטבע הרע שלנו עד שאי אפשר להבחין בשום רע. לכן בחג הפורים פועלים כללים הפוכים לגמרי בהשוואה ליום כיפור: לשתות ולאכול בלי הגבלה. אבל ביום כיפור הרצונות שלנו עדיין לא מתוקנים, ולכן חל איסור להשתמש בהם. אנחנו לא יכולים לשמוח, לא יכולים לאכול, לא יכולים לשתות, לא יכולים למלא את עצמנו. כי כל המילויים שלנו הם אגואיסטיים, עם מחשבה רק על עצמנו. אבל אם אנחנו מתקנים בהדרגה את הרצונות שלנו, אז אנחנו משתחררים מההגבלות ומגיעים למצב שהכול מותר לנו! ואת זה מסמל חג פורים, את גמר התיקון.

למצב כזה אנחנו צריכים להגיע, על ידי כך שמתחברים עם אחרים. לכן בפורים נהוג לשלוח מתנות זה לזה, דבר שמעיד על התיקון שלנו ונכונות להתייחס טוב לכולם. יוצא, שיום כיפור זו נקודת ההתחלה של תהליך התיקון ביחסים בין בני אדם. והסיפור על יונה הנביא מורה על החובה של עם ישראל, חוץ מתיקון עצמי, להביא לאיחוד את כל אומות העולם.

לא כדאי לסמוך על זה שאפשר לצום יום אחד בשנה, ובכך מוחקים את כל החטאים והעוונות שלנו שנעשו במשך שנה. כי נאמר, שפשעים בין אדם לחברו אינם נמחלים ביום כיפור, אם האדם הנפגע לא סולח לנו בעצמו. אנחנו כולנו אגואיסטים וחושבים רק על איך לעשות כמה שיותר טוב לעצמנו, על חשבון זה שמנצלים את כל העולם שמסביבנו. אנחנו רוצים להרוויח ולקבל מכולם. רק פחד מעונש מאלץ אותנו איכשהו לאזן את מה שקיבלנו עם הסובבים. אבל עמוק בנשמה, אנחנו לגמרי אדישים כלפיהם ושכל העולם יישרף, העיקר זה לדאוג לעצמנו. ואת היחס הזה אנחנו צריכים להפוך ליחס הפוך, כך שנתחבר ונתאחד עם כולם כדי שלכולם יהיה טוב. רק אז ישרה בינינו הכוח העליון, הבורא, ויפרוש מעלינו סוכת שלום.

מתוך תוכניתי ברדיו 103FM, בתאריך 6.9.2015

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/SvzrW

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest