קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
המשבר מגיע לעולם ואנשים מרגישים. מרגישים שנהיה להם רע יותר. ובאמת, לא יהיה יותר טוב, אם לא נשאף להרמוניה עם הבורא, או עם הטבע הסובב, שזה אותו הדבר.
לכן עלינו לחפשׂ אנשים, שייענו לקריאה שלנו. צריך להפיץ, "לפזר" מידע, לעבוד טוב יותר באינטרנט. הרי האינטרנט, הוא למעשה האפשרות היחידה עבורנו להיות בכל מקום בחינם. נכון שבראש ובראשונה אנחנו צריכים לסדר את עצמנו, אולם מאידך, כשאתה מתחיל לארגן אחרים, אז אתה מתארגן גם בעצמך.
בראש ובראשונה דרוש לעבודתנו איחוד פנימי, והדבר העיקרי באיחוד הוא ההפצה כמובן.
המשבר מראה לנו בבירור, שאנחנו צריכים לדאוג יותר עבור האחרים ופחות עבור עצמנו. נשיג מהר יותר את המטרה בכך שנשתמש בדרך הבטוחה ביותר – הפצת חכמת הקבלה. הבורא באמצעות המשבר המתקרב מראה לנו שאין לנו זמן לעצמנו. יש לנו זמן רק לעולם: בכך שנארגן אותו, נארגן ונתקן את עצמנו.
המשבר הגלובאלי החל להתגלות בבירור לפני כמה שנים בסך הכל. נכון שהמומחים לאקולוגיה כבר מזמן צעקו שאנחנו בצרה, אך דווקא המשבר הכלכלי חייב אותנו לתפוס את הראש. מדוע הכלכלי דווקא? מפני שהוא משקף את הקשרים האגואיסטיים בין בני האדם. וכשהקשרים האלה הופכים לגלובאליים ואינטגראליים, זו כבר בעיה…
מה זאת כלכלה? זו הדגמה, ביטוי, של הקשר האגואיסטי שלנו: עד כמה כל אחד מאיתנו היה רוצה להרוויח, אך לא יכול ומסתפק במה שמאפשרים הקשרים הכלכליים האגואיסטיים, היחסים ההדדיים לפי העיקרון "אני – לך, ואתה – לי". כלומר, הכלכלה היא אגואיזם טהור בצורתו הברורה, הנוקשה והריאלית. וכשהיא נכנסת בפתאומיות לגלובאליות ואינטגראליות, אז מתברר שהמצב הזה הוא הפוך לה לחלוטין.
אנחנו יכולים להגיע להסכם על כל דבר, אפילו על חימוש אטומי, מפני שמפחדים. אך על הכלכלה אנחנו למעשה לא יכולים להגיע להסכמה. כל אחד מושך את השׂמיכה לעצמו. נו, כיצד אפשר אחרת?
וכאן מצויה הבעיה העיקרית שלנו. הכלכלה כבר מתגלה בעולם כגלובאלית, אינטגראלית, מקושרת הדדית, מערכת הדדית מחייבת, ובני האדם עדיין לא מוכנים לזה. זוהי המחלוקת הגדולה ביותר שיכלה להיות בעולם שלנו. הגדולה ביותר. המחשה חדה לכך שאנחנו לא תואמים למערכת שמתגלה עכשיו לפנינו.
לכדו אותנו ברשת, במטריצה אנלוגית, שבה כל החלקים תלויים זה בזה. אנחנו נכללים בה שלא מרצוננו, ובפנים עדיין קשורים בקשרים ישנים של הכלכלה האגואיסטית, ואין לנו לאן לברוח. זוהי קריאת התיגר של הטבע שמראה לנו בצורה ברורה: "חֵבְרֵה, אין לכם יותר זמן".
אנחנו צריכים בעצמנו לנוע קדימה ולרכך את המצב הזה, להביא את האנושות לתאום מלא עם המטריצה הזאת, בדרך של הסברים, חינוך וכולי. אם אנחנו לא מתקדמים לקראת זה לפחות במקצת, במידת הכוחות שלנו, אז המשבר מתקרב.
למטריצה יש תוכנית משלה של התקרבות עימנו, וכתוצאה מזה, בעולם מופיעים ניגודים גדולים יותר, עד למהפכות, מלחמות, כל מיני פורענויות, אסונות וכולי.
התעוררות של הר געש אחד מזמינה תוצאות רציניות בקנה מידה גלובאלי. ואם יתעוררו 20–30 הרי געש כאלה? אנחנו בני ערובה של חוסר ידיעה, אנחנו יושבים על חבית של חומר נפץ, על פני כדור הארץ שלנו, שבתוכו מבעבעים כוחות איתנים. צריך להבין את זה ולא להזמין מצד הטבע יחס חד אלינו. ובמקום זאת אנחנו להיפך, מפרים את האיזון שלו, ולא רק במובן האקולוגי.
לכן כל הקבוצות שלנו, כל מי שאיתנו, צריכים לעסוק בהפצה. הטבע עצמו מאלץ אותנו לזה. רק כך אנחנו נפרוץ קדימה, כיוון שבזה אנחנו נלך לקראת המטריצה הגלובאלית.
מתוך שיעור במוסקבה על מאמר מהספר שמעתי, 14.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כשנחל הופך לנהר
לצאת מהמשבר בחמישה שלבים
כשהמשבר יהפוך לבלתי נסבל
