דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מטוטלת של כוונות

מטוטלת של כוונות

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", פסקה כ"ד: "ובהיות עצם ומהות הגוף רק רצון לקבל לעצמו, וכל מקריו וקניניו הם מלואים של הרצון לקבל הזה המקולקל, שלא נברא מלכתחילה, אלא כדי לבערו ולכלותו מהעולם בכדי לבא למצב הג' השלם שבגמר התיקון, ע"כ הוא בן תמותה כלה ונפסד, הוא וכל קניניו עמו, כצל עובר שאינו מניח אחריו כלום."

שום דבר לא קורה עם הרצון לקבל עצמו, הוא רק מתגלה לנו יותר ויותר ב- 125 המדרגות. הכוונה האגואיסטית כל פעם מתעוררת יחד עם הרצון. אמנם, אלה שני דברים שונים: ישנו רצון לקבל ויש כוונה על מנת לקבל.

אנחנו לא צריכים לבטל את הרצון, אנחנו לא מתכוונים להפוך לנזירים, אלא רוצים להפוך את הכוונה מאגואיסטית לאלטרואיסטית. דווקא את הכוונה על מנת לקבל חייבים "לכלות מהעולם".

בכוונה הזאת אני מרגיש וקולט את תמונת העולם, את עצמי ואת הסביבה. והתמונה הזאת תיעלם אם אני אהפוך את הכוונה שלי מקבלה להשפעה. הרי כל מה שאני רואה היום, כל העולם הזה עם כל הגבולות והתופעות שלו, עם החיים והמוות, כל זה מתפתח ומתרחש ברצון לקבל שלי עם כוונה אגואיסטית. אחרי שאחליף את הכוונה, אראה "עולם הפוך" שנקרא העולם העליון, והיא הדרגה הרוחנית הראשונה. אז משהו אחר לגמרי ייפתח לעיניי…

ועכשיו כשאני מרגיש את התופעות הגשמיות, יש לי אפשרות להפוך אותן למנוגדות בעזרת הכוח העליון, הקבוצה ואמצעים אחרים. אני בעצמי מעורר את ה"מהפיכה" הזאת. בפעם הראשונה כל דבר מתגלה בצורתו המקולקלת, ב"מראה עקומה" של הכוונה האגואיסטית.

אך בינתיים הכוונה הזאת נמצאת ברצון קטן מאוד ברמת העולם שלנו, ולכן הוא מופיע בפניי דווקא בצורה כזאת. לאחר מכן, נניח במדרגה 30, יופיע רצון גדול יותר פי מיליארד, ושוב עם הכוונה על מנת לקבל. זה יהיה משהו נוראי: כאילו שאני אהיה "סביב דינוזאורים", באיזה "ג'ונגל" מפלצתי של דחפים אגואיסטיים החזקים ביותר.

אז גם האנשים יתחילו להיראות לי כ"שטנים", פושעים, גנבים, שקרנים, רשעים, כאלה שהיום אני לא יכול לתאר לעצמי. בעצם, אני אראה את כוח ה"קליפה" השייך למדרגה הזו. השיעורים ייראו לי כטיפשות ושטות גמורה. אפילו הקבוצה תופיע מולי בצורה איומה, כך שאני לא אוכל לסבול את החברים, לא אהיה מסוגל אפילו להיות בסביבתם, לנשום איתם את אותו אוויר.

אך אם למרות זאת אמצא כוחות להתגבר, אז בסופו של דבר, לאחר השינוי אגלה שהכול נהדר. ואף על פי ששום דבר לא השתנה ממש, אני פתאום אראה עולם מקושר ומלא אור שבו כולם מקבלים מהבורא כל טוב ואף אחד אינו סובל, אינו מת מרעב, אינו הורג אף אחד. והחברים הם פשוט גדולי הדור, האנשים הגדולים ביותר בעולם, שאין יותר גבוהים מהם. בעל הסולם כותב על כך במאמר "הסתר וגילוי פנים של ה' יתברך".

כאלה מצבים אנחנו עוברים. ה"מטוטלת" הזאת מתנדנדת יותר ויותר חזק מפעם לפעם, והכול כאן תלוי בהחלפת הכוונה, כאשר היא מתהפכת מאגו לנתינה. הרצון אינו משתנה, רק הכוונה "משנה סימן".

כך או אחרת, הבורא אף פעם לא מביא אותי להשפעה, כי אחרת הוא היה גונב ממני את האפשרות להכיר אותו. הוא רק מוביל אותי לצרות בתוך הרצון לקבל כדי שמתוכן אני אהיה מודע לנחיצות ולצורך בהשפעה. בהתחלה זה כדי לברוח מהייסורים שמכריחים אותי לקלל אותו. ואחר כך, בזכות הקבוצה, הלימוד, ההפצה, הביטול בפני החברים והמורה, אני פונה לבורא ומבקש ממנו עזרה.

שאלה: האם זאת לא דרך ארוכה של ייסורים?

תשובה: כל העניין הוא איך אני מקבל את זה. בכלל, אי אפשר להתעורר ללא ייסורים. כל מצב חדש מתחיל ממרירות: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". והדרך עלולה להיות ארוכה לא בגלל הייסורים, אלא עקב חוסר תגובה נכונה מצידי.

ולכן אני צריך הכנה, כוונה נכונה. ללא ספק, המצב עוד מעט ישתנה ואני ארגיש הרוס וריק, ואפילו ארגיש שנאה כלפי החברים, כמו תלמידי רבי שמעון. ובכל זאת, אני הולך קדימה, כי כל זה בא על מנת להוביל אותי הלאה.

ובכן, אי אפשר ללא צרות, אף אחד לא ביטל אותן. חיי המקובל זה לא פיקניק…

שאלה: אם איני מסוגל אפילו להיות בקבוצה, כיצד אז להתגבר על המצבים כאלה?

תשובה: בעזרת הבורא. תתכונן מראש ותשתמש בכל נקודות התמיכה. תשתדל בכל יכולתך, תעזור לחברים, תשרת אותם, זה מאוד עוזר. מי שמשקיע את כל ליבו, הוא זה שמגיע להשפעה.

מתוך השיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 13.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
צל, שלא היה
הכוונה היא נקודת השילוח לעולם העליון
החומר הוא כוונה לא ממומשת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/CLrap

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest