דף הבית / כללי / מחשבת הבריאה בדמויות שבתורה

מחשבת הבריאה בדמויות שבתורה

אדם הראשון הוא מבנה של הנשמה היחידה שנבראה, ולאחר השבירה עברה שינויים גדולים. בתחילה הייתה קיימת במצב של "חפץ חסד" – לא קיבלה שום דבר ולא דרשה לעצמה.

מצב כזה נקרא "גן עדן" או "מלאך".

מלאך, זה כוח, שאין לו לחלוטין שום אגו. הוא מבצע כל עבודה שהכרחית לכוח הכללי של הטבע. נאמר, שמלאך, זה חלק מהבורא.
הוא מנוהל על ידי הכוח העליון שמניע ומקדם את כל הבריאה למטרה, להשגת תכונת ההשפעה והאהבה.

שאלה: האם יש בנו רשימו של מצב "אדם הראשון"?

תשובתי: יש בנו רשימות (גֵנים רוחניים) של כל המצבים. כי אנחנו ירדנו לעולם שלנו מהדרגה הרוחנית של שלמות מוחלטת, ועכשיו, על ידי שימוש ברשימות הקודמות שנשמרו בנו, אנחנו צריכים לעלות בעצמנו למעלה אבל באופן מודע, על ידי זה שאנחנו מושכים אלינו את הכוח העליון ומתקנים את עצמנו בעזרתו. הכוח הזה נקרא "תורה" מהמילה "אור".

אנחנו מקבלים את האור העליון בשלבים, מפני שהוא מגיע אלינו בהדרגה, במידת העלייה שלנו. מערכת ההקרנה העליונה, בזה שמשפיעה עלינו, מעצבת, מעלה ומתקנת אותנו, בכך ששוב משלבת את כולם למבנה אחד כללי שמהווה את אותה הנשמה הכללית שנבראה מלכתחילה בבריאה.

בזה מסתכמת כל ההיסטוריה של ירידתנו מלמעלה למטה ועלייתנו ממטה למעלה. העלייה ממטה למעלה החלה מזה, שהנשמה הכללית שנקראת "אדם" נשברה ומצאה את עצמה אגואיסטית לגמרי, היא לא מוכנה למגע עם האור, עם הבורא. זה נקרא "חטא אדם הראשון" ו"הגירוש מגן עדן".

הבורא נעלם מהרגשתם של בני האדם, והם נשארו לשוטט בחושך הארצי. לכן אנחנו נמצאים עכשיו בעולם שלנו שבורים לחלוטין, מפורדים, מרוחקים זה מזה.

עשרים דורות של מקובלים לאחר "אדם" ניסו לתקן את המצב הזה. אבל עשרה הדורות הראשונים, בזה שהבינו את הבעיות שלהם, לא יכלו לעשות כלום עד שהופיע נח. הוא ניצָל בזמן המבול, בעוד שרוב בני האדם
מתו.

אבל זה לא מוות ואבדון, אלא טיהור, כי מוות בפני עצמו אינו קיים. אנשים שמתו מסמלים רצונות אגואיסטיים שבהם אנחנו לא יכולים עכשיו להשתמש.
לכן נחשב שהם מתים. אבל אחר כך הם קמים לתחייה בצורתם הנכונה ואז כביכול מופיעים הדורות הבאים.

אלה הם אותם הרצונות שעברו בחינות של היטהרות שלהם דרך המוות בצורתם האגואיסטית הקודמת, ועכשיו קמים לתחייה בצורה אלטרואיסטית. באופן כזה, עשרת הדורות הבאים לאחר נח, אלה כבר דורות שמתקרבים לאברהם, להכרה של התקדמות רוחנית נכונה.

המדרגה האחרונה לפני אברהם, זה אביו תרח. תרח, זו הרגשת האגו שאיתו אנחנו רוצים להשתמש וליהנות, ואברהם, זה הכרת הרע של האגו הזה, כלומר הצד ההפוך שלו.

אברהם ותרח מהווים בפני עצמם אחד שלם יחידי, רק שהצד שנקרא "תרח", רוצה לעבוד עם האגו, והחלק שנקרא "אברהם" כבר מבין, שאסור לעבוד עם האגו, זה מוות.

ולכן הם מתנתקים זה מזה. אברם משנה את היחס שלו לחיים, לעולם, שנקרא "תרח" והופך לאברהם (האב של העם), "אב האומה". כלומר הוא הופך לאב של כל אותם הרצונות, שבסופו של דבר יתוקנו.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 18.6.2014

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lcMeL

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest