מחלוקת קרח – משה; שמאי והלל; פרד"ס

שאלה: הרבה פעמים בתורה מוזכרים מחלוקת "קרח ומשה", ויכוח "בית שמאי ובית הלל", "ארבעה נכנסו לפרד"ס". אומרים שכל אלה נכתבו כדי להראות לכולם שהקבלה מיועדת ליחידי סגולה ולא לכולם. שחייבת להיות הכנה מיוחדת – שומרי מצוות אדוקים, ואחרי גיל 40, אחרי מילוי בכל הידע בתורה, להכנס בזהירות ל"פרדס" והלימוד שלה. למה אתה לא מסכים עם זה?

תשובה: אם אתה כבר שואל בכזאת יסודיות, אענה לך גם כן תוך הפניה למקורות שמסבירים בדיוק את זה:

1. אודות המחלוקת של קורח ומשה מוזכר בהרבה מקומות, למשל בזהר, בראשית, דף מ"ט: קורח היה נגד העבודה בקו אמצעי ולכן הכניס את פרעה מעל לז"א (זעיר אנפין) של עולם האצילות ולמטה ממנו, בנשמות.

2. "ויכוח בית שמאי ובית הלל" – יש איזכור באותו מקום, דף נ': הקו האמצעי של תיקון הנשמות מחלק את ימין ושמאל ומקשר ביניהם בתוכו, כשני קוים מנוגדים, ביחד, כולל את עצמו, כהתנגדות ביניהם. שניהם צריכים להאיר: שמאי – שמאל, הלל – ימין, והבורא כקו אמצעי, הוא עולה מעל לשני הניגודים האלו ורואה בתוכו שהכל זה אחד.

3. "ארבעה נכנסו לפרדס" – הטיעון האהוב על עם הארץ נגד לימוד הקבלה, למרות שלבד מהפסוק הזה לא יכולים להמשיך ולומר דבר. בעל הסולם מסביר שפרד"ס יש לקרוא הפוך: פשט – עולם אצילות, רמז – בריאה, דרש – יצירה, סוד – עשיה (ספר "פרי חכם – איגרות"). מי שמתחיל להשיג את חכמת הקבלה, מהעולם שלנו, עולה בהשגתו לעולם עשיה – והכל בינתיים נראה לו כמו סוד. אחר כך, תוך עליה בהבנתו, עובר לעולם יצירה ומתחיל להבין קצת – הבנה קטנה כזאת נקראת "דרש". ורק מי שעולה בהשגתו לעולם אצילות, לא טועה לעולם ומשיג הכל.

במדרגות הרוחניות של השגת ההנהגה העליונה יש חוק: כל עוד האדם לא הכין את עצמו לגילוי הבא, לא נהיה שווה למדרגה הבאה בתכונותיו, היא לא מתגלה בו, הרי אין לו כלי שבו האור יכול להתגלות. לכן אין כל חשש מלבלבל או להרע. עד לזמננו, כאשר יש חובה לגלות את חכמת הקבלה, המקובלים עצמם "הפחידו" את העם כך, שלא יכנס לחכמת הקבלה!