מחוץ לזמן

כל מה שהמקובלים מתארים נמצא בתוכנו, בשורשים שלנו. במידת ההתפתחות, הרצון לקבל שלי מתחיל לגלות לי אופקים, מראה את ההווה, העתיד והעבר. ציר הזמן אינו קיים בפני עצמו, הוא מהווה מרכיב של תפיסה, חלק מתמונת המציאות שמצטיירת בתוך הרצון. ולכן, התהליך הכרונולוגי שאותו אנחנו לומדים, הוא למעשה מהווה שרשרת של מצבים. אנחנו, מתוך חוסר ברירה, מדברים במונחים של זמן, מפני שכזה הוא האלגוריתם של הרגשת העולם שלנו.

עבר הווה, עתיד, אלה הם מצבים שבהם אני יכול לנוע לשם ובחזרה, במידת הצורך, אם אני מנהל את הרצון ואת ה"מסך". באופן כזה, אין זמן ואין מרחק. כל זה, הן ההרגשות שלי בתוך הרצון. סוג אחד של התכונות מסמל את מושג הזמן והאחר את מושג המרחק.

הזמן, בתיאור הנוכחי שלנו, הוא אשליה. בעצם אני נמצא ברצון מסוים בדרגת "דומם דדומם", והרצון הזה מצייר לי תמונות של קיומי בעולם הזה, של חיים ומוות. ועל אף ש"התמונות" משתנות מול העיניים שלי, הרצון עצמו נשאר קבוע. הוא העתק של רצונות יותר גבוהים, ולכן הוא מצייר שלבים בתוך ההרגשה שלי, הדומים למדרגות רוחניות. נדמה לי שאני חי, אבל בעצם זו רק הקרנה של מדרגות רוחניות ושינויים ב"חומר" של הרצון האגואיסטי שנחשב ל"מת".

ודאי שכלפי הבורא לא קיים מצב ביניים. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, הוא מלכתחילה ייצב רק מצב אחד, ואותו אנחנו צריכים לגלות בתפיסה שלנו. היום המצב הזה לא יכול להופיע מולי, מפני שאני לא מוכן אליו. ולכן הוא הצטמצם ב- 125 מדרגות, ואני כל פעם מגלה מדרגה יותר עליונה סמוכה. וזה מאפשר לי לעשות צעדים בדרך העלייה לשלמות.

אבל, כך או אחרת, הכול נמצא בתוכי, בתוך הרצון לקבל שלי. עכשיו הזמן מצטייר לי כגורם חיצוני – כדור הארץ מסתובב סביב השמש, הדקות והשניות רצות… אבל ברוחניות אין שום דבר חיצוני, שם אנחנו ניגשים לרצון לקבל ובתוכו מממשים את כל הפעולות שלנו.

שרשרת הפעולות האלה היא זו שקובעת את הזמן שלי. אפילו שנדרשו לי עשר שנים לצעד הבא, אבל במימד הרוחני עברה רק שנייה. שם הרגשת הזמן לא מגיעה מבחוץ, אלא מותנית רק על ידי הפעולות שלי. יתרה מכך, אין ביניהן מרווחים מפני שכל אחת מהן מזמינה את הפעולה הבאה. ולכן כשאני עולה למימד הרוחני, הפעולות שלי נעשות ברצף והזמן נעלם.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, 28.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
שלבים של דרך גדולה
הנוסחה הפשוטה של המציאות
צעקה לעזרה