"מזימות" של הבורא

שאלה: כיצד ניתן לכוון את הרצון שלי לטובת הזולת?

תשובתי: חכמת הקבלה מסבירה זאת בצורה פשוטה מאוד, הבורא הוא "רצון ליהָנות" לכן הוא ברא "רצון ליהֵנות" ופיתח אותו כך שירגיש בהדרגה את הצורך ליהנות מהבורא ומתוך כך יתחיל "לתקן" את עצמו על ידי הידמוּת לבורא. מאחר והרצון (הנברא) מקבל השפעה מהבורא יחד עם המילוי, הנברא מתחיל להרגיש מי הנותן. בכך מסתכם "מעשה התככים" הקטן מצד הבורא, על ידי מילוי הרצונות של הנברא, הבורא מעביר לו בו-זמנית את התכונה שלו ואז מופיע ברצון צורך להידמות לבורא.

לדוגמא, כלב אוכל כל מה שבעליו נותן לו ללא שום נקיפות מצפון, לעומת זאת אדם שאתה נותן לו אוכל מרגיש לא נעים, הוא מתבייש מכך שהוא מקבל ממך את המאכלים ורוצה לגמול לך על כך. האדם נמצא בדרגה מסוימת של רצון שבה יחד עם הכיבוד הוא מרגיש גם את היחס שלך אליו ולכן אתה "משנה" את התכונות שלו. הכלב לא משתנה, ואילו האדם משתנה ואפילו באופן קיצוני.

באדם מתגלה רצון להשיב לך טובה מפני שיחד עם הכיבוד, אתה מעביר לו את תכונת ההשפעה, "רצון לתת", והיא מופיעה בתוכו בנוסף לתכונת הקבלה. כך בדיוק הבורא פועל עלינו. יוצא מכך שאדם בעל כורחו מתחיל לחשוב על נתינה, כיצד להשפיע, לעשות טוב לאחרים. זו תכונה שקיימת רק באדם. לחיות אין מחשבה כזו, וגם לאנשים לא מפותחים.

אדם שמתפתח מגיע למצב שבו הוא מרגיש בושה, ואז הוא חש חובה להשיב תמורה לקבלה שלו, או שהוא משכנע את עצמו שזה מגיע לו. לדוגמא, אדם שמקבל קצבה מהמדינה, חש שאם כך נהוג אז זה מגיע לו. מגיע לו כי כך נהוג על פי החוק כאשר אדם בפנסיה או נכה, או אם הוא שייך לשכבות הנמוכות באוכלוסייה. אדם זה חש כי חייבים לו ואין לו נקיפות מצפון או בושה, הוא מרגיש שלוות נפש ואפילו מיוחס. אך במקרה שאדם מקבל קצבה שלא מגיעה לו, אז הוא מתחיל להסמיק, להתבייש. במקרה הזה המילוי מעורר בו ייסורים ולא תענוג.

כך הבורא מחנך אותנו בהדרגה. אומנם אנו עדיין לא שמים לב למצבים הללו, אבל עלינו להגיע אליהם בהדרגה.

מתוך שיעור וירטואלי, 13.05.2018