דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מוסר השכל של המחזה

מוסר השכל של המחזה

לכל אחד מאיתנו יצא פעם לצפות בילד קטן, שבפעם המאה רואה סרט מצויר בפה פעור מרוב התפעלות. מדוע הוא בכזאת התלהבות צופה במשהו שכבר ראה אתמול ושלשום?

מבוגר לא היה רואה סרט שהוא ראה כבר קודם, והילד רואה את אותו הדבר כמו "מכושף". העניין הוא, שהילד משתנה, הוא כל יום חדש! והמבוגר כבר מקובע.

הילד מתחדש מיום ליום, ולכן הסרט שהוא ראה עשר פעמים הוא בכל פעם חדש בשבילו. הילד כל הזמן גדל – השכל והרגש שלו מתפתחים, ולכן מה שהוא ראה אתמול שונה ממה שראה היום.

הרי הוא רואה את אותו הסרט בעיניים אחרות.

והמבוגר לא מתחדש כמו הילד. עד גיל 17-18 הוא גדל, ובהמשך כבר מגיע לרוויה ובקושי סופג התרשמויות חדשות, הוא מתחדש פחות ופחות, עד שגומר את החיים האלה.

אבל כשאנחנו צופים בהצגה שהותירה בנו רושם חזק, אנחנו סופגים התרשמויות כמו ילדים. סרט טוב, מחזה, אופרה, סוחפים אותנו, מעוררים את כל החושים בתוכנו וחודרים פנימה. אם זאת באמת הצגה טובה, כך היא משפיעה על האדם.

שאלה: האם זה יכול לעזור לי בחיים?

תשובה: זה תלוי במסר שטמון בתוך המחזה, ממה אנחנו מתרשמים, מה הנושא. לכן, תיאטרון יכול להוות אמצעי חינוכי מאוד חזק, אבל העניין הוא, שלא משתמשים בו בצורה נכונה.

שאלה: אם, נניח, אני מתרשם מהצגה שיש בה מסר חינוכי במשך שעתיים, אחר כך אני יוצא לרחוב וחוזר לחיי השגרה שלי. מה נשאר בתוכי?

תשובה: אתה כבר לא חוזר אותו אדם. אם ההצגה נבנתה בצורה נכונה, אתה משתנה. זו לא סתם צפייה במחזה של שייקספיר על משהו שהתרחש לפני מאות שנים.

המחזה נוגע ללבך, ואתה מתייחס אליו כחלק מהחיים העכשוויים שלך. ולכן הוא נשאר בתוכך לצמיתות ומכוון אותך בחיים. הכול במכוון בנוי כך כדי לכוון אותך בחיים. זאת לא האגדה על הנסיך והנסיכה, אלא החיים האמיתיים הקרובים לאדם. ולכן אתה יכול להזדהות עם הגיבור ולראות את עצמך במקומו.

אתה לא סתם צופה מהצד על החיים של מישהו וחושב על מה היית עושה במקומו, אלא אתה חי את הדמות הזאת. לכן אתה נכנס לתיאטרון כבן אדם מסוים ויוצא בן אדם אחר. אתה רוכש חכמת חיים ומתחיל להסתכל על החיים בצורה אחרת. למחזות כאלה אנחנו זקוקים.

שאלה: האם אפשר לרכוש חכמת חיים לא מהחיים האמיתיים?

תשובה: אבל גם בחיים האמיתיים אנחנו במקרים רבים לומדים לא מהניסיון האישי שלנו, אלא מאחרים. למה לסבול וללמוד הכול מהטעויות שלנו אם אפשר ללמוד מדוגמה של אחרים ולא לטעות?

אני לא צריך שהדרמה התיאטרלית תתחולל בחיים הפרטיים שלי, אני רוצה ללמוד מהדוגמאות של אחרים. דווקא זה חסר לנו בבית הספר, במשפחה, בגן הילדים. שילמדו אותנו להבדיל בין טוב ורע על הדוגמאות הטובות והרעות, כדי שאנחנו נשחק את התפקיד שלנו בתיאטרון החיים הזה.

שאלה: מהו הפלא העיקרי של התיאטרון? מה הוא מסוגל לתת לאדם בחיים?

תשובה: התיאטרון צריך לחנך את האדם!

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 379, 22.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כל החיים, זה תיאטרון
שיחה על תיאטרון בחינוך
פלא תיאטרלי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/enSub

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest