קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בכתבה בעיתון "הארץ" בתאריך 3.6.2008 בנושא תמיכת נוצרים אבנגליסטים בישראל נכתב שהחברה הישראלית מאוד מצפה לאהבת העמים האחרים ושהציבור הישראלי כה צמא לאהבה, עד שהוא יוצא מגדרו כשגורמים נוצריים מחבקים אותו.
התייחסותי: עדיין לא מובן שהשנאה כלפי היהודים תימשך כל עוד הם לא יקיימו את ייעודם – לגלות את חוכמת הקבלה לכל העמים.
עוד נאמר בעיתון הארץ, שגו'ן הייגי, המטיף, ומיסד הלובי של "נוצרים למען ישראל", טוען שהיטלר והשואה של יהדות אירופה היו חלק מתוכנית אלוקית לגירוש היהודים מאירופה ולהבאתם לארץ ישראל. ושהדברים נכתבו וכבר נובאו בתנ"ך.
התייחסותי: תוכנית הבריאה היא הבאת העולם כולו למצב של דבקות עם הכוח העליון, ולא הצדקה של דת כלשהי. דבקות עם הבורא מושגת על ידי השוואת התכונות שלנו בני האדם לתכונות הבורא, על ידי שימוש בשיטת התיקון – שיטת הקבלה. אם עם ישראל מאחר בביצוע תפקידו ומשימתו, בכך הוא מעורר על עצמו כוחות שליליים שמגיעים מלמעלה במטרה לתקן את דרכו. כך כותב בעל הסולם במאמרו "הקדמה לספר הזוהר" באותיות ע'-ע"א, שזו הייתה הסיבה לשואה.
בהמשך הכתבה נאמר שהאבנגליסטים תומכים בישראל רק במנהיגים נבחרים ובמפלגות פוליטיות. הם משוכנעים שישו יחזור לארצו אחרי מלחמת גוג ומגוג ולכן עם ישראל צריך להמשיך להילחם עם שכניו על שמירת אדמותיו עד ניצחון המוחלט, עד שיבוא ישו.
התייחסותי: כמה פקיחת עיניים חסרה עוד ליהודים, לאבנגליסטים ולעולם כולו.
ידיעה באתר "וואלה"
ידיעה באתר "הארץ"
זהר אמור/ חג השבועות אות קנג
קנג) ת"ח בשעתא דמלכא וכו': בוא וראה, בשעה שהמלך הקדוש, ז"א, נמצא בעטרותיו, דהיינו במוחין דג"ר, הוא שמחת כנסת ישראל, כי גם היא נמצאת באותם המוחין, וכשניתנה התורה נתעטרה כנסת ישראל בעטרות עליונות. ומשום שכל קשר האמונה, שהיא המלכות, נקשר באילן הזה, בז"א, הוא נקרא יום אחד. שכתוב, ל] והיה יום אחד הוא יוַדע לה'. יום אחד ודאי, כי כנסת ישראל היא יום אחד בקשר של מעלה, דהיינו ביחוד ז"א. כי אין ז"א נקרא אחד, אלא כשהיא ביחוד עם המלכות (כנ"ל אות צ"ו).
ל] (זכריה יד)
איך אני משיגה את תכונת ההשפעה? וכלפי מי?
ספר ברכת שלום על התורה/רב"ש/פרשת בהעלותך/מאמר קעח
קומה ה' ויפוצו אויביך (י, לח)
קומה ה' פירושו, שאנו מבקשים מה' שהוא יראה לנו שהוא בבחינת גדלות הקומה. שאז על ידי זה – ויפוצו אויביך. מי הם האויבים דקדושה ? – הם כלי הקבלה. אז אנו מבקשים שה' יתגלה אלינו בבחינת קומה זקופה ולא בבחינת הסתרה הנקראת שכינתא בעפרא, שעל ידי זה יתפזרו ניצוצי הקבלה שבנו, ואז – וינוסו משנאיך מפניך, היינו מבחינת פני ה', הנקרא בחינת קומה, ולא שכיבה.
נמצא שאנו צריכים את עזרת ה' בכדי לפזר את אויביו, שזה נקרא שצריכים את התורה בבחינת עצה, הנקראים אז בשם תרי"ג עיטין.
ואח"כ, לאחר שיתקיים "ויפוצו אויבך", אז כבר תהיה בחינת השתוות הצורה ויהיו כלים מוכשרים לקבל את הקדושה, ואז התרי"ג יהיו בבחינת תרי"ג פקודין [קצה], ואח"כ [קצו] יקוים:"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
______
קצה. ב' מדרגות הן: בתחילת עבודתו של אדם, תרי"ג המצוות הן אצלו בבחינת תרי"ג עצות (עיטין) כיצד לטהר עצמו מהרע. אמנם אחר שגמר את עבודת ההכנה הזו, תרי"ג המצוות נהיות אצלו בבחינת תרי"ג פיקודין, שבהם מפוקד אורו ית' והאדם על ידי מעשה המצוות זוכה להמשיכו (הסולם הקדמת ספר הזוהר עמוד רמב).
קצו. נראה שט"ס היא וצ"ל כי אח"כ (היינו שמבאר ראשית הפסקה שפתח: ואח"כ, אחר שיתקיים ויפוצו אויבך) ור"ל שהמשך הכתוב כי מציון תצא תורה וכו', הוא ענין גילוי האור בבחי' תרי"ג פיקודין.
ספר ברכת שלום על התורה/רב"ש/ מאמר קעז
וביום הקים את המשכן (ט, טו)
בגמרא: דאמר אביי, מנין שאין בנין בית המקדש בלילה. שנאמר, וביום הקים את המשכן. ביום מקימו, בלילה אין מקימו. (שבועות טו, ב)
ויש ולהבין, הלא בנין בית המקדש הוא דבר נחוץ כל כך לעם ישראל, ולמה לא יהיו בונים אותו בלילה גם כן.
והתורה היא נצחית, שהאדם צריך לבנות את בנין בית המקדש, שהבניה היא על ידי חומר ולבנים, וכל לבנה ולבנה צריך לחבר עם טיט, וזה מחזיק הלבנים.
וכשאדם עושה מצווה ומשתוקק לעשות עוד מצווה, על ידי זה מתחברת המצווה הראשונה עם השניה ונעשה בנין חזק. אבל כשהאדם עושה ומתחרט, נמצא שמפריד את הלבנה הראשונה מהשניה.
ענין יום, היינו שרואים מה שעושים. ולילה הוא חושך, היינו שאין רואים מה שעושים. וכשהאדם מאמין ועושה בשמחה, שנקרא יום, אזי המצוות מתחברות, ונעשה בנין שיש שם השראת השכינה. מה שאין כן בלילה, שאינו בשמחה, משום שאינו רואה מה שעושה, על ידי זה אי אפשר להיות בנין.
שבענין לילה יש ב' הבנות: א) שלא רואים. ב) שאינו במצב רוח מרומם, אלא שהוא בדכאון, כמו אדם שאין הפרנסה הולכת לו כפי שהוא מבין, אז העולם חשך בעדו.
ועל ידי אמונה זוכין לשמחה.
האם תוכנית הבורא יכולה להשתנות?