קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: ישנם מצבים שלא ניתן לצאת מתוכם ללא עזרת החברים, וישנם מצבים שתלויים באדם עצמו. כיצד אפשר להבחין בין השניים?
תשובתי: לקבל מהקבוצה זה כמו לקבל מהבורא, מפני שהוא מתלבש בכל המציאות הזאת שנמצאת מחוץ לי. ואם החברים סתם כך נותנים לי התפעלות ומעוררים אותי, זה בדיוק כאילו שהבורא עורר אותי.
אבל זה לא יהיה הכלי הרוחני שלי. הכלי הרוחני שלי הוא התוספת שאני מקבל מהם בהתאם לדרישה שלי, למאמצים שלי ב"קנה לך חבר". וכאן הכול פועל לפי חשבון מדויק: ככל שהשקעתי יותר כוחות, ככל שדרשתי מהם יותר – כך אני אקבל.
ככל שקיבלתי יותר בזכות החיבור שלנו, בזכות ההשתוקקות לחיבור, בעבודה למעלה מהדעת, ככל שאני מחשיב את עצמי פחות מכולם, כאפס, ואת האחרים כגדולים ממני, כ-1 – בהתאם לזה אני אקבל את ההתעוררות, כמו 1 עם תוספת של הרבה אפסים: 1000000….. בזה נמדד הכלי הרוחני שלי.
שום דבר לא נעשה מעצמו, אלא הכול נעשה לפי חשבון מדויק: לוקחים בחשבון את הרצון שלי, הרצון של החברים או הרצון של הבורא, ואת הכוח שהתקבל ממני, מהם או מהבורא. הכול מחושב בצורה מדויקת.
אבל אם אני מתעורר מכך שפתאום שמעתי במקרה איך החברים שרים או מדברים – זה לא נחשב לתוצאה מהעבודה שלי. אני יכול להתפעל מזה ולרצות את הרוחניות, להימצא בהתפעלות גדולה ולרצות להתחבר איתם, אבל כל זה יהיה על חשבונם. זה נרשם על חשבוני רק אם אני בעצמי מפתח את ההשתוקקות שלי, ועל אף שאני לא מרגיש שום עניין והייתי מעדיף שלא לקום מהמיטה, ובכלל לא לזוז, אני בכל זאת חייב לדאוג איך להוסיף איזושהי תנועה מעצמי לקראתם. אחרת זה לא יהיה הכלי שלי.
לכן יכול להיות נדמה לאדם שהוא עשה הרבה מאוד, אבל אם הוא היה רואה את החשבון האמיתי, אז יכול להיות שהוא לא היה מגלה בו שום "הכנסה". כל העולם הרוחני קיים רק כתוצאה מהתאוצה במאמצים שלנו. אבל אם אני נע במהירות קבועה, זה כאילו שאני עומד במקום. מתחשבים רק בתוספת, במקדם, בתאוצה.
וגם התאוצה לא צריכה להיות קבועה. אחרת זאת כבר תהיה עצירה. כל הזמן צריכה להיות תוספת. אם היינו יכולים לחשב את ה"נוסחה" הזאת, היינו רואים שלא הכנסנו כל כך הרבה לחשבון שלנו…
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 16.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
את ההשתוקקות צריך להרוויח
מההצתה הראשונית לבעירה תמידית
מתי קלות ראש עוזרת, ומתי היא מזיקה
