דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מה ניתן לדרוש כאשר יש כיסוי על העיניים?

מה ניתן לדרוש כאשר יש כיסוי על העיניים?

שאלה: מדוע אנחנו מדברים מעט כל כך על הדברים הטובים, ומדברים כל כך הרבה על הבעיות ועל הקשיים שעומדים בדרך?

תשובתי: אני חושב, שצרות שעומדות בדרך זה טוב. הרי במקרה שלנו, ללא ה"צרות" האלה, שלמעשה רק נקראות כך, אנחנו לא היינו מפנים את מבטנו לבורא.

עבורי, צרות דומות הן מתוקות, מפני שאחרת ה"בהמה" שלי אף פעם לא הייתה פונה לכיוון הבורא. כן הן יכולות להביא איתן פחדים ודאגות, ואפילו איום על החיים, אך כל זה מגיע כדי לכוון אותי אליו.

אם כך, מה רע בזה? הגוף הבהמי שלך הוא זה שחווה את הרגשות הלא נעימים, אל תזהה את עצמך עימו. תתחיל לעצב בתוכך אדם ש"מתיישב" על הבהמה הזו ורוכב עליה.

בכללות, כל העולם הרוחני בנוי על התגברות על היצר הרע. לא ניתן לברוח ממנו. האנושות ניסתה לעשות את זה במהלך כל ההיסטוריה – בעזרת דתות שונות ואמונות, מבנים חברתיים, קודקסים של חוקים, מדע וטכנולוגיה.

למעשה, כל זה היה ניסיון לבריחה, חיפוש אחר אמצעים המאפשרים לשפר את החיים שלנו ולרדת מהדרך לבורא. אולם האמצעים האלו מביאים לפגם גדול עוד יותר, ובסופו של דבר, לא יישאר לנו כלום. למשל, לפני מספר ימים האו"ם המליץ, מתוך מטרה להיאבק ברעב, להשתמש יותר בחרקים למאכל. הנה הוא עתיד העולם…

בקיצור, רק על ידי גילוי הרע ניתן לכוון אותנו למטרה. הרי כך מופיעה אצלי הבחירה מה להחשיב כרע. יכול להיות שרע, זה כשהאהבה העצמית שלי "מקטרת" מחוסר נוחות? או שרע בכך שטרם רכשתי את הנשמה שלי, את הקשר עם האחרים, וכחלק מזה גם עם הבורא. בדיוק כאן טמון חופש הבחירה שלי.

אי אפשר לברוח מזה, כמה שלא אביא טענות. ההנהגה העליונה פועלת בלי לשאול את הסכמתי. עכשיו אני חייב לקבל אותה, ואחר כך אני אבין אותה.

בכל מקרה, הרוחניות נבנית על הרצון המקולקל לתענוגים, מעליו. ולכן אי אפשר שלא לדבר עליו. הרי נאמר: "בראתי יצר הרע". אנחנו זקוקים ל"תורה", כלומר לשיטת התיקון, דווקא מהסיבה הזו ודווקא כשמתגלה בינינו מעט רע, כשאנחנו כבר רוצים להתאחד, אך עדיין לא יודעים באיזו צורה, לפי איזה עיקרון, מה "ידביק" אותנו, כיצד מתממש האיחוד הזה.

באופן כזה, אנחנו דורשים את התורה במשקל שווה כנגד הרע שמתגלה, אך זהו רע "מתוק". אנחנו מתחילים להבין שאנחנו בעצמנו, אין בכוחנו להתמודד איתו ואנחנו נזקקים לעזרת הכוח העליון, שהרע טמון בקרע של הקשר בינינו. אנחנו פשוט חייבים, אנחנו רוצים, אנחנו שואפים להתחבר "כאיש אחד בלב אחד". ויכול להיות שאנחנו נכנה את המתרחש "רע", אולם למעשה זה בכלל לא רע. זו הופכיות הבורא, ה"אחוריים" שלו. כל זה – הוא.

וזה אומר שאני בכלל לא נאבק במלקחיים בין הרע לבורא, אני מרגיש שרע וטוב – זה הוא, גווני היחס שלו. כך גם האב לעיתים מחייך לבנו ולעיתים יש לו מבט קשוח כשהוא מעורר בכך בילד תגובות שונות ומעצב פרטי תפיסה.

שאלה: ובכל זאת, מצד אחד מראים לי את הצד השלילי, ומצד שני, לא מראים מה אני אקבל בסופו של דבר…

תשובתי: אתה תעבור את נקודת המשבר, השבירה, שכתוצאה ממנה אתה לפתע תרגיש תענוג בהשפעה. יבוא אור ויעורר אותך לאהוב את הזולת. אז אתה תעניק להם טוב ותרגיש מכך תענוג בלתי מוגבל.

הרי את הגבולות מציב האגו שלך שעוצר אותך ואומר: "עד כאן ולא יותר". ואתה נאבק עימו כדי להרחיב את גבולות ההשפעה.

אם לא היה את האגו, היית עוסק בהשפעה באותו האופן כפי שעכשיו אתה עוסק בקבלה – פשוט משום שההשפעה הייתה נעימה לך.

ולכן, כדי שזו תהיה אהבה אמיתית ולא בנויה בצורה מלאכותית, היא נבנית על הרצון לקבל, כך שאתה בעצמך תהיה ניטראלי, חופשי גם מקבלה וגם מהשפעה. אז אתה עובד בצורה מעשית, אתה באמת שולט על המילוי של כל האנושות ומבצע את משימת הבורא כשאתה לא לוקח כלום לעצמך, ללא שום מגע עם השליליות שהיית צריך לברוח ממנה או עם החיוביות שהייתה גורמת לך תענוג.

וזהו רגע של נצחיות באדם, נקודת האמצע במאזניים של הטוב והרע.

שאלה: אז זה אומר, ש"יהיה לנו תענוג"?

תשובתי: אבל במשמעות אחרת, חדשה. אני בוחר בתענוג כך שהוא לא יהיה תלוי בי ואני לא אהיה תלוי בו.

לא ניתן להסביר את זה, לא להראות ולא לאייר. מדובר כאן על הרגשה, ואם אתה מנסה לגעת בה עם השכל הנוכחי שלך, זוהי גישה לא נכונה. הרי אתה לא מאפשר ללב להיפתח לרווחה.

לא במקרה אנחנו מדברים על משחק כעל אמצעי מכריע להתקדמות. אם אתה מעמיד את עצמך מחוץ למשחק הזה, באמת נשארות רק טענות. בחיים ניתן להוריד את הערך של הכול על ידי יחס של זלזול, ומה הלאה?

אנחנו צריכים להתאחד ולשם כך אנחנו עובדים בקבוצות. מדוע דווקא בקבוצות? כיוון שכך אנחנו נותנים אפשרות לאור לפחות במקצת להשפיע עלינו. נראה כביכול, במה יכול למשוך החיבור בין החברים? אך אנחנו על ידי מאמצים הדדיים מעניקים חשיבות וקסם – שוב, כאשר אנחנו מעוררים בכך מעט מאור המחזיר למוטב.

מי באמת צריך את ההשפעה? אף אחד. ולמרות זה אנחנו מדברים עליה, ועל כך "האור מקיף" גם מגיב. הוא מוכן לקבל את ה"שקר" שלנו.

כך מתרחשת ההתפתחות ואין לנו אפשרויות אחרות. תמיד ממצב אגואיסטי ("לא לשמה") אנחנו מגיעים לכוונה אלטרואיסטית ("לשמה") לא ניתן לבנות את הנברא באיזו שהיא צורה אחרת.

ומה שנוגע לטענות, האגו תמיד משחק בתפקיד המאשים. אולם הייסורים בסופו של דבר ישברו אותו. אתה לא תוכל להכתיב לבורא את התנאים שלך. הוא בכוונה מכעיס אותך, כדי לעורר, והתשובה לכך היא רק אחת – להכניע את עצמך בפני הקבוצה.

אתה צריך להבין שהאגו שלך "מרובע" לחלוטין ובעזרתו לא תשיג כלום. עד שאתה שמסתכל על המציאות דרך הפריזמה הזו של אהבה עצמית, לא רואה כלום. כל העולמות נסתרים ממך, מערכת ההנהגה העליונה נעלמת מהמבט שלך. מה ניתן לפתוח לך אם האגו שלך מסנן את כל הקריאות שלו. והאם אתה יכול לדרוש שיראו לך משהו אם על עיניך כיסוי אטום?

מסיבה זו המקובלים נותנים לנו עצות כיצד צריכים לפעול במצב כזה. ואם אנחנו לא משתמשים בעצות שלהם, הצרות יחכימו אותנו.

אין טעם להתרעם על כך שמסתירים ממך משהו. אין לך באמצעות מה לראות את האמת. רק באיחוד ניתן לראות את הנהגת הבורא ולהכיר את הנהגת הבורא ולהיות מודע למתרחש.

אך בתנאי שההבנה הזו וההרגשה הזו לא יסיטו אותך מהדרך. הרי כשתקבל סוף סוף הזדמנות כזאת, אתה, להיפך, לא תרצה להבין ולהרגיש, כדי להימנע מ"שוחד".

"אל תפתח לי כלום", אתה תגיד לבורא, אחרת ייעדר ממני חופש הבחירה ואני אהפוך ל"מלאך", ארד לדרגה "בהמית". עדיף להיות אדם טועה ונאבק, מאשר "בהמה קדושה" שמשפיעה ללא כל בחירה. רק בדרגת ה"אדם" אני מביע את היחס שלי, רק שם אני קיים.

אתה תרצה לעשות "מסכים" על האור בפחד שאתה לא תעמוד בפיתוייו. הרי השומרים שלא נותנים להיכנס להיכל המלך, זורקים אותך לא על ידי ייסורים אלא על ידי, ומכות השפע האלו הן חזקות הרבה יותר, מתגלה לך אהבה שמשגעת, ולעשות עליה "מסך" הרבה יותר קשה מאשר על הצרות של היצר הרע.

היום, הוא להיפך, עוזר לך, מסייע לקשר שלך עם הבורא. הייסורים מכוונים אותך למטרה. ולכן נאמר, שפרעה מקרב את בני ישראל לבורא. ואחר כך יתחילו להיות מכשולים אחרים ואז אני אבין את טענותייך. הרי המכות של האור הן קשות הרבה יותר.

אבל מה שלא יהיה, אתה תמיד תרצה במאבק הזה של שני הכוחות המנוגדים, כי רק ביניהם תוכל לקבוע את העצמאות שלך.

מתוך שיעור לפי ספר הזוהר, הקדמה. "לילה דכלא", 14.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בואו נדבר על הטוב?
מוכן לספוג מכה!
איך אפשר לעמוד בפני האהבה?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/bx8kg

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest