מה נותנת לנו אהבת הזולת?

"הזולת" הוא אינו סתם כל אדם, אלא זה החבר שלי שנמצא מולי, ואני בהדרגה מתחיל להשיג אהבה כלפיו, כל זאת כדי להגיע לאהבת הבורא. זוהי נוסחה נוקשה: תחילה אני פונה לבורא, ובכדי להתקשר איתו, אני מתחבר עם החברים, "הזולת". אני עובד על אהבת הזולת, מאחר וזה התנאי להשגת האהבה לבורא!

הזולת והבורא קשורים ביניהם, הרי יחסית לרצון שלי ליהנות, הם נמצאים במצב שווה. הם רחוקים ממני במידה שווה ואני מתייחס אליהם במידה שווה! הבורא הוא כולו משפיע, והזולת נראה בעייני שׂנוא באותה המידה, כמו תכונת ההשפעה, לכן אני דוחה את שניהם.

אם לא אשיג את היחס הזהה גם כלפי הבורא וגם כלפי הזולת, אני לא אוכל לעבוד בצורה נכונה. זה כמו לכוון את הכוונת של האקדח, לאחד את המבט שלי, את הכוונת ואת המטרה. ואם אני מכוון יותר כלפי הבורא או יותר כלפי הזולת, אני כבר לא מכוון נכון. אני חייב לכוון את עצמי הישר אל המטרה, כדי שהמשתוקק אל הבורא (ישר-אל), אור התיקון והבורא יתחברו לאחד שלם.

 

"הזולת" (קבוצת מקובלים) הוא כלי רוחני, מערכת הנשמות, והבורא הוא הממלא את המערכת הזאת. אך אחר כך אני מבין שזה אותו הדבר, כי הכלי הופך להיות כמו האור. אין אור בלי כלי! ועבורי הכול מתחבר לאחד.

הקבוצה הופכת עבורי לדוגמה של הבורא. בעזרת היחס שלי אליהם אני מגלה כיצד להתייחס אליו: לאהוב או לשנוא. הרי היחס שלי כלפי הבורא יכול להיות רק השפעה, אז נותנים לי לשם כך קבוצה, כדי לבדוק עד כמה אני נמצא בהשפעה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש "מה נותן לנו הכלל: ואהבת לרעך", 26.05.2010

רשומות קודמות בנושא:

פגישה עם הבורא על גשר האהבה
בית בו נפגשים הבורא והנברא
נוסחה פשוטה לחיים רוחניים