קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
המצווה: "לא יהיה לך אלוקים אחרים בעבודה", מסמלת, שאסור לחשוב שכוחות אחרים כביכול פועלים עליך. אלא בסך הכול יש רק כוח אחד: אדם, שעומד מול הבורא. וההבדל בין האדם, שזו דרגת התפתחות מיוחדת של הרצון לקבל, וכל הדרגות הקודמות בהתפתחותן, הוא בזה, שהאדם עושה חשבון ויכול לראות את עצמו מהצד: מי אני, מה אני, למה נהגתי כך ולמה אחרים נוהגים כך, מי משפיע עליי, איך אני נפעל. לאדם יש את נקודת הבירור שמתוכה הוא יכול להעריך כאילו מבחוץ.
הוא כביכול מחולק לשני חלקים, ויכול להסתכל על עצמו או מתוך האגו שלו, שאז הוא פועל בהסכמה עם הטבע שלו, או יכול לראות את עצמו מהצד. ואז הוא רואה שכל העבודה שלו היא לייחד הכול לכוח האחד. הכוח הזה פועל עליו מחוצה לו ומתוכו, וקובע כל מה שהוא עושה וחושב עכשיו. יש רק נקודת ביקורת אחת, שאם הוא מסתכל מתוכה הוא יכול להעריך נכון את עצמו, אם הוא מבין שגם המציאות הפנימית וגם המציאות החיצונה: הוא בעצמו, גם ההסתכלות וההרגשה שלו, זה הכול מסודר על ידי הבורא.
ונקודת הביקורת הזאת מרוכזת רק על דבר אחד – האם הוא באמת מייחס את הכול לסיבה אחת. ובנקודת הביקורת לא נשאר בעצם כלום חוץ מהאבחנה הזאת, התנאי הזה, לייחד הכול לכוח האחד שברא את הרצון, שמנהל אותו וממלא אותו. זאת אומרת, מה שהרצון לקבל הזה מרגיש ומבין גם כן בא מאותו הכוח. וגם הנקודה עצמה שבודקת את כל זה ומכוונת את האדם לייחוד של ההנהגה העליונה, גם כן מנוהלת על ידי אותו הכוח האחד.
וכל מה שאדם עדיין לא יכול לייחס לסיבה אחת, לכל מה שקורה גם לחוש הביקורת שלו, זה נקרא "אלוקים אחרים".
מתוך שיעור על מאמר ט"ו מספר "שמעתי", 19.12.2013
ידיעות קודמות בנושא:
או אני, או הוא!
המצווה המופשטת ביותר
על גל ישר לבורא
