דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מה מביא לתיקון הנשמה?

מה מביא לתיקון הנשמה?

img_5674.jpg

שאלתו של ניר: אני אדם חילוני שבתקופה האחרונה מתעניין עמוקות ברוחניות ולמדתי המון מאתרכם. בתוכניות הרבות שראיתי באתר אתה מדבר על מצוות ומדגיש שאין לבטלן, אבל קשה שלא לשים לב לרמזיך המעט עוקצניים לגבי "אותם" האנשים שלא מבינים את הצורך בכוונה אמיתית.

והנה, בספר החינוך כתוב: "דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו … כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". [ספר החינוך, מצווה טז] וכך כותב גם הרמח"ל: "כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית. ובוודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית, אך אם ישתמש ממה שבידו יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך". אציין שאת תשובתך אוקיר רבות היות ורמיזותיך אלה נוטות לבלבל לא אחת.

תשובה: צריך לעשות כל מה שמביא לתכונת ההשפעה והאהבה, לבורא:

  • לימוד הקבלה והשתתפות באהבת החברים, למרות שזה נגד האגו שלך.
  • הפצה, למרות שאתה מתעצל והיא נראית כלא הכרחית.

כל הפעולות האלו הן פעולות שיביאו לתיקון הנשמה. כל שאר הפעולות, כמו שאנחנו רואים על מי שמקיים מצוות אחרות, לא מביאות לתיקון, אלא לאגו עוד יותר גדול, לגאווה ולקמצנות.

מסוף המאה ה-19 אנחנו כבר נמצאים בשלב של יציאה מגלות רוחנית, שלב שנקרא "הדור האחרון". לכן אנו חייבים לעסוק בכל הכוחות בהשגה של אותה התכונה שאיבדנו. ובגלל שאיבדנו אותה, נפלנו מרוחניות, מ"ואהבת לרעך כמוך".

אחרי כל זה – תחליט בעצמך. יכול להיות שאתה צריך לעבור עוד כמה שנים של בירורים…

הערה: מחבר "ספר החינוך" כתב את הספר לבנו שלא רצה להיות דתי פשוט. זה קרה בתקופת ההשכלה. האב חשב שבעצות המוסריות שלו, הוא יוכל לענות לבנו על השאלות שמושכות למדע ולחקר מטרת ומשמעות החיים.

לאחר כמה מאות שנים אנחנו רואים שזה לא עוזר. צריכים לתת לאדם אפשרות למצוא תשובה לשאלותיו, הרי אלו החיים שלו. במקרה של ספר החינוך, האב שמחייב את בנו להיות מוגבל כמוהו, "הורג" אותו. איני בעד שכולם יהרסו את המסגרת של אורח חייהם. אבל אני תמיד בעד לתת בזמן לכל דור ולכל אדם את הזכות החוקית היחידה שלו, שניתנה לו מהבורא, מהחיים, מלמעלה, להחליט באופן חופשי על הגורל של התפתחותו הרוחנית, לפתור את יחסיו עם הבורא (בשאר הדברים אנחנו "בובות").

ברמה האופקית בעולם שלנו אנחנו מתוכנתים לגמרי. החופש שלנו הוא רק בהתפתחות האנכית שלנו, כלפי מעלה. לכן, אם מחבר "ספר החינוך" היה נותן את חופש הגדילה לבנו, הוא היה שומר את מסגרת הקיום האופקית שלו! החרדים אינם מבינים שללא הכנסת חוכמת הקבלה להשכלתם הם מכריחים את ילדיהם לצאת ממסגרתם הדתית…

תוספת: אתה מצטט מילים מ"ספר החינוך" וכותב, "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". אלא שהכוונה במילים אלה היא למעשים שגורמים להשפעת האור המתקן עלינו. רק האור המתקן העליון יכול לתקן אותנו. לכן כל המעשים שבהם אנחנו יכולים להזמין את האור המתקן, הם הנקראים "מעשים". כל השאר אינם מעשים, כי לא באים בעקבותיהם שום שינויים באדם. את השינויים יכול להזמין רק האור העליון שיורד רק בעת לימוד חכמת הקבלה. הדבר היחידי שהוא מזמין בנו, הוא שינוי בכל הרצונות שלנו, במחשבות ובמעשים – שינוי מכוונה "למען עצמי" לכוונה "למען הזולת". עיינו ב"הקדמה לתע"ס", אות קנ"ה.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/bAbZK

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest