מה מאחד אותנו?

מתוך שיעור מס' 3, כנס שבדיה

שאלה: הקבוצה שלנו התחלקה לשני חלקים: לאלה שעוסקים בחינוך האינטגרלי ואלה שלא רוצים לעסוק בזה, בכך שסבורים שצריך פשוט לשבת ולהתאחד יחד. מה הבעיה?

תשובתי: לא הייתי מחייב את אלה שלא רוצים לעסוק בחינוך האינטגרלי, לצאת להפצה. שיתעסקו בינתיים בעבודות אחרות בקבוצה, בכל מקרה יש עדיין במה להתעסק. לאט לאט הם יבינו, שללא חינוך אינטגרלי, ללא יציאה ל- 99% מהאנושות, לא יופיע אצלם הצורך לבורא.

כאשר אתם יוצאים להפצה מופיעה אצלכם הרגשה: "איך אני יכול להסביר את זה לאנשים? איך אפשר להעביר להם את ההרגשה הזאת? איך אפשר להזמין בהם הבנה? אני לא יכול לעשות שום דבר בעצמי. מאיפה אני יכול לקחת כוחות כדי לשכנע אותם?". לכן נוצר בכם הצורך בעזרת הבורא. לשם כך ניתנת לכם העבודה האינטגרלית עם האוכלוסייה, כדי שאתם תרגישו בו נחיצות. העבודה הזאת לא דרושה עבורם, אלא עבורכם.

ומי שלא יעסוק בחינוך האינטגרלי, לא תופיע בו הנחיצות הזאת. אז בשביל מה הם קיימים? אמנם בכל זאת, שיישארו בקבוצה, עד שייראו עד כמה שאתם בוערים והם יבינו שצריך לעשות משהו.

אתם באמת תתאחדו, תרגישו נחיצות להצליח בעבודה עם 99%. ואצלם זה לא יהיה. מה ידחוף אותם לאיחוד? לשֵם מה? הקהל החיצוני ידרוש מכם את כוח האיחוד. אתם תרעדו, יהיה לכם מפחיד, לא נעים, לא ברור, ולכן אתם ללא ספק, תזדקקו לבורא, ובזה תרוויחו בהשוואה לאלה שלא עוסקים בחינוך האינטגרלי.

מתוך שיעור מס' 3 מכנס בשבדיה, 30.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
השתתפות של מאה אחוז בהפצה
תתחילו לעבוד עם אנשים!
עבודה מעשית מפנה מקום לגילוי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Ck1nH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest