דף הבית / חינוך, ילדים / מה לעשות כשכולם צודקים?

מה לעשות כשכולם צודקים?

בעל הסולם, מאמר "החירות": "שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת – כן מתרבה הדעת והתבונה. והענינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה.

הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם".

אנחנו רואים ששני ההפכים האלה תומכים זה בזה. הפירוד והאיחוד צריכים להיות מאוזנים בצורה כזאת שהם לא יבטלו זה את זה, אלא דווקא יתמכו זה בזה. ואז אנחנו מוצאים ביניהם את הקו האמצעי שכולל את שניהם במידה שווה. לא רק חלקים משני הקצוות, אלא כל הפירוד וכל האיחוד צריכים בסופו של דבר להתמזג לאחד.

אנחנו התרגלנו לדבר אחר: כל אחד מוותר במשהו או מוסיף במשהו, ואנחנו מגיעים להסכמה שטחית. למעשה, זאת אינה הסכמה, אלא פשוט בלית ברירה אני נותן לך לתפוס חלק קטן מהשטח שלי ואתה נותן לי חלק קטן מהשטח שלך. וכך אנחנו סובלים מחוסר ברירה אחרת.

אבל אם יוצרים איחוד למען דבקות בבורא, אז שני הכוחות המנוגדים צריכים להשתתף בו יחד. את זה איננו מסוגלים לעשות עם ההבנה ה"שטחית" שלנו. רק האור העליון יראה לנו שדבר כזה אפשרי. דרוש כאן השכל הרוחני העליון שמסיר את הסתירות, כמו שנאמר: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

האור העליון משמש ככוח השלישי שמאחד את ההפכים. אבל אנחנו לא יכולים להסביר את זה לאנשים. הם יחשבו שזו דת או מיסטיקה.

ולכן אנחנו נותנים הסבר ברמה אחרת: כולם צודקים וכולם לא צודקים, אנחנו כבר מבינים שאיננו יכולים להסתדר זה עם זה ואף פעם לא ישרה בינינו שלום. אז בואו נקבע אותו בדרגה יותר עליונה, מעלינו, כמו שנאמר: "על כל פשעים תכסה אהבה".

איך אפשר לדמיין כיצד דבר כזה יכול להיות? הרי הפשעים נשארים.

לא, אנחנו נחזיק מעלינו את "מטריית האיחוד" וכל הזמן נדאג רק לה. ואז אנחנו נבין שכל הפשעים שבינינו מיועדים דווקא כדי לחזק את ה"מטרייה" הזאת. אנחנו נתייחס אליהם כסיבות לאיחוד: "איזה פלא, הרי בלעדיהם לא היינו זקוקים לאהבה. ועכשיו אנחנו זקוקים לה כי אחרת אנחנו פשוט נאכל זה את זה". ההחלטה הזאת תובן, תאושר ותתקבל על ידי העולם.

והפיתרון האמיתי כבר שייך לדרגה שלנו: אנחנו מעבירים לעולם את האור המחזיר למוטב, שבלעדיו האנשים לא יצליחו להחזיק את ה"מטרייה" הכללית הזאת מעל ראשם.

בסופו של דבר, אנחנו לא אומרים להם שום דבר חדש. אז מה יחייב אותם לקבל את ההצעה שלנו?

במצב הנוכחי עם חילוקי הדעות, הקונפליקטים, המבוי הסתום, ההתחמשות הגרעינית, עם המשבר העולמי, אנחנו נשמעים הגיוניים. באמת, אין כל טעם לחפש מי צודק. כולם צודקים ולא צודקים בו זמנית. אנחנו לא מקבלים בנפרד אף דעה, אלא במקום זה מעלים את הרעיון היחיד: האיחוד מעל הכול, ללא שום הסתייגויות. אחרת, זה יהיה הסוף שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 09.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כשאי אפשר לוותר
ערבות מעל לניגודים
וויתורים עבור השלום בעולם ובמשפחה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest