קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: לגבי ההגדרה שמביא בעל הסולם ב"תלמוד עשר הספירות" למושג "ישר": "כשאור עליון, יורד לכלים שיש בהם מעביות דבחינה ד', שפירושו השתוקקות, שהרי ממשיכה אותו בהשתוקקותה, נבחן, שהאור יורד "ביושר", כלומר, בהתאם גמור למדת העביות והשתוקקות שבה. בדומה לדבר כבד, הנופל לארץ מלמעלה, הריהו נופל בקו ישר גמור מלמעלה למטה, ובמרוצה גדולה, מחמת כח המושך שיש בארץ אליו, מה שאין כן אם דבר קל נופל לארץ, שאין שם מקום לפעולת כוח המושך עליו, אז הוא מתעגל באוויר, באטיות, עד שנח עליה" (תע"ס, חלק ב, שאלה לד). שאלתי היא: מה זו הדוגמה עם דבר כבד שכוח המשיכה פועל עליו ביתר שאת? האם בעל הסולם לא ידע שהתאוצה בנפילה חופשית אינה תלויה במשקל? או שאני לא הבנתי משהו…
תשובה: משיכת אור ברוחניות מתרחשת בתוך הכלי, כיוון שאין בכלל חלל ריק. חלל – זהו רצון. יש בו חמש דרגות (שורש, א, ב, ג, ד) שהן דרגות עוצמת הרצון. ההבדל בין הדרגות – הוא לא רק כמותי, בעוצמת הרצון, אלא גם איכותי, בהרגשה, בהכרת הרצון והאור.
בדרגות שורש-א-ב-ג האור נמשך לא בקו "ישר" – כי לכלי עוד לא ברור "מה זה" ו"בשביל מה". לכן מבחינת הרצונות שורש-ג, האור עוד לא מורגש כדבר קל, אלא רק בחינה ד מרגישה את האור כתענוג הרצוי, מרגישה את מקור האור, ולכן רוצה אותו ישר, לתוכה, ומשום כך הוא משתלשל אליה ביושר.
אם כבר מתעמקים בפירוש תלמוד עשר הספירות, הנה קטע מהשיעור של אתמול בו עניתי לשאלה מעניינת:
וידאו מצורף:
באיזה עולם מגלה הנברא את אהבת הבורא?(מתוך שיעור על תלמוד עשר הספירות חלק ג, מה – 27.2.08. לצפייה בשיעור המלא)
לראות through =דרך = true =תורה
כבוד הרב:
בספרך "ראיון עם העתיד" בעמ' 78 בפסקה חמישית,
אתה מציין שעבודתו הרוחנית של מקובל, יכולה לבצע בעולם תיקונים גדולים יותר ממה שיכול לבצע הציבור הרחב, כי "עבודה אישית היא ב: קו ועבודה של כלל הציבור היא ב: עיגולים "
האם תוכל להסביר זאת לעומק?