מה זה אלוקים?

אלוקים זה חיבור של אהבה בין בני אדם. יותר נכון, חיבור זו פעולה והרגשה, התכונה שמתגלה בו היא האלוקים. אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו את התכונה הזאת מחוץ להתגלותו מחוץ לנו.

לכן חל איסור לתאר את האלוקים בצורת דמות. "אסור" מסמל בחכמת הקבלה "אי אפשר", אי אפשר לדמיין, לתאר. אבל אפשר לתאר אותו לעצמנו בצורה של תכונת ההשפעה והאהבה שמתלבשת בנו, דבקות, כמו שנאמר שמתוכי אני משיג את הבורא, "ממעשיך היכרנוך".

אלוקים מושג רק במאמצים שלנו להתחבר ולהתאחד. הקריאות שלנו לאיחוד בינינו, מהווים למעשה קריאות לגילוי הבורא.

ברגע שהאנושות מגיעה למצב שהאגו מתגלה כשולט עליה, זה מתגלה כמשבר בכל הפעולות שלה, שכבר אי אפשר לנהל את האגו יותר, אז תדע שזה סימן מובהק של גילוי נקודת המעבר לשלב הבא של ההתפתחות, שלב של התפתחות רוחנית, כלומר למצב שהאנושות תפעל מתוך יחסים אלטרואיסטיים ולא אגואיסטיים.

עד למעבר הזה, מתגלה לנו התגלות מנוגדת (הפוכה) לבורא, האגו (פרעה, המן וכולי) שבנו, שדוחף אותנו להתפתח כדי לגלות אותו, כלומר (ליתר דיוק) זה הוא בעצמו, באחוריים שלו, משפיע עלינו בצורה כזאת. לכן נאמר ש"אין עוד מלבדו", שכל ההנהגה שלנו נובעת מכוח אחד, רק מצד הפנים/ישירות או מצד האחוריים/ניסתר, כמו שנאמר: "אחור וקדם צרתני".

וזה מפתח אותנו בשלב הראשון של ההתפתחות שלנו, עד שאנחנו קובעים בעצמנו שהאגו הוא רע. ההתפתחות הסופית הזאת של האגו, התכונה ההפוכה של הבורא (פרעה, המן וכולי) מתרחשת בהדרגה בארבע שלבים (התואמים לארבע בחינות דאור ישר, כדי להביא את הנברא, את הרצון, לתגובה עצמאית), ארבע גלויות, שקיעות בתוך האגו, וארבע גאולות משליטתו של האגו. היום אנחנו (קבוצת אברהם, עם ישראל) נמצאים כבר בתהליך של הגאולה הרביעית.

לכן, רק לאחר בחינה ד' של הכרת האגו, האחוריים של הבורא, כרע, אנחנו מוכנים לכך שבניגוד לאגו שנמצא בנו מלכתחילה, והוכנס לתוכנו בכוונה בצורה מלאכותית על ידי הבורא, נעדיף את הפנים של הבורא, את האהבה מעל לאגו, אמונה למעלה מהדעת.

מכאן מובן, עד כמה שאין שום דבר מזיק, וכל מה שמתרחש קורה רק למענינו, אנחנו בעצמנו קובעים על ידי התגובות שלנו את מצבינו: אם אנחנו מגיבים בצורה נכונה, בהבנה שהבורא פועל ומשפיע עלינו, אז הייסורים תחת כוח ההתפתחות האגואיסטי, השפעה של האחוריים של הבורא, יתחלפו לחיוביים, ואין באמצע: או האחוריים או הפנים של הבורא.

כלומר, לא מתרחש שינוי בהשפעתו של הבורא משלילי לחיובי, אלא מתרחש שינוי ביחס שלנו להשפעה שלו, מאי הבנה, אי הסכמה, להבנה ולהסכמה.

ההבדל בין אלוקים לבורא הוא שאלוקים זו תכונה עליונה מנותקת מאיתנו, והבורא זו תכונה שפועלת, מנהלת, קרובה, מורגשת. אבל כל ההגדרות הללו הן אמיתיות רק כשהאדם נמצא במצב של גילוי (הרגשה).

 

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/BlQOB

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest