דף הבית / אקטואליה / ישראל היום / מה היהודים (ורק היהודים) יכולים לעשות כדי למנוע את השואה הבאה?

מה היהודים (ורק היהודים) יכולים לעשות כדי למנוע את השואה הבאה?

ישנן דרכים רבות לבחון את ההיסטוריה היהודית, אבל אם מתמקדים בהיסטוריה של שנאת היהודים דווקא מנקודת מבטם של השונאים ולא של היהודים, מתגלה רעיון חדש.

מנקודת מבט ייחודית זו, מובן שלא רק שאנטישמיות היא תוצאה של התנהגות היהודים, אלא הפחתת ממדי התופעה ואפילו עקירתה המוחלטת מהמציאות היא לחלוטין בידי היהודים עצמם. כדי להבין איך זה יתכן, אנו צריכים לחזור אחורה בזמן, לימיהם הראשונים של היהדות ועם ישראל…

לאחר חורבן בית המקדש השני, הוגלו היהודים מארץ ישראל והחלו להתפזר ברחבי העולם. במקרים רבים תרחיש דומה התרחש גם במדינות בהן הם התארחו – תחילה הם היו מוזמנים, אחר כך שנואים, ולבסוף הם גורשו או נרצחו. ההיסטוריון היווני בן אותם הזמנים, יוסף בן מתתיהו כתב, "היהודים הם עם מפוזר ומפורד בכל קצוות תבל…". לדבריו, כל מלכי סוריה לאחר אנטיוכוס הרביעי נתנו ליהודים "לשבת בעיר לבטח", אך בהמשך הם גורשו משם וברחו לאירופה. גם בספרד התייחסו ליהודים בחיבה רבה ובכל זאת, לאחר מאות שנים של חיי הדדיות, בשנת 1492 פסק הדין לגרש את היהודים, או להורגם כשלא הסכימו להמיר דתם לנצרות.

תרחישים דומים קרו בכל רחבי אירופה, אבל הראיה המוצקה והמוחשית ביותר לקיומו שלתהליך זה היא כמובן הקריסה של ה"convivencia" בגרמניה, בין הגרמנים והיהודים הגרמנים, שהסתיימה בהשמדת כל יהודי אירופה.

אמנם מאז היהודים חזרו לאירופה, אבל מה שנותר לאירופאים זה לא יותר מאשר לסבול אותם במקרה הטוב. והיום, כגלגל חוזר, האנטישמיות מעלה את ראשה שוב, ואין שום סיבה הגיונית לצפות שזה ייגמר באופן שונה מבעבר אלא בשנאה מתעצמת שתוביל לפעולות קיצוניות נגד היהודים. שני "המקלטים" שיהודי אירופה עשויים לחפש בהם ביטחון הם ארה"ב וישראל, אבל גם הם אינם בטוחים היום. הדמיון בין מצבם של יהודי גרמניה טרום מלחמת העולם השנייה ומצב היהודים בארה"ב היום הוא כל כך ברור, עד כדי כך שדרושה התעלמות מופגנת מהמתרחש כדי לא להיות בחרדה מתמדת. ומצד שני, להישאר רגועים זאת לא עצה טובה בימים בהם גואה האנטישמיות…

ובאשר לישראל, אם בקרוב חברי האו"ם יתבקשו להצביע בעד או נגד הקמת מדינת ישראל, אין ספק שהתוצאה תהיה שונה מאוד מזו של ההצבעה בשנת 1947, ולא לטובת ישראל. כשישראל הוקמה לראשונה, היא הייתה האנדרדוג – קורבן השואה שנלחם על קיומו נגד שישה צבאות, והעולם הריע כשישראל ניצחה. אך מאז 1967 היחס כלפי ישראל החל להשתנות לרעה, והיום רובן המכריע של המדינות החברות באו"ם מעדיפות בוודאות שמדינת ישראל לא תהיה קיימת.

מה כולם רוצים מאיתנו?

למרות התסריט המוכר, ניתן לשנות את הסיום הצפוי והכואב שלו, כי למעשה הבעיה היא לא עליית האנטישמיות, אלא השורש שמעורר ומזין אותה. אם נבין מדוע מלכתחילה ישנה אנטישמיות, כי למרות ההסברים הרבים והמגוונים לתופעה עדיין לא השכלנו להבין איך למגר אותה, נוכל להבין מה ניתן לעשות כדי סוף סוף לעקור אותה משורשה.

ראשית, אנחנו צריכים להכיר בעובדה אחת: היהודים הם אינם עם כמו עמים אחרים. חוסר הפרופורציה בין מספרם הזעיר בין אוכלוסיית העולם, לעומת תרומתם האדירה לאומנות, לתרבות, למדע, לכלכלה, וכמובן למוסר ולדת, היא ראייה ברורה לכך. הראייה האחרת לייחודיות העם היהודי היא תשומת הלב שאומות העולם עצמן מקדישות ליהודים ולישראל; מסלבריטאים דרך פוליטיקאים בולטים ועד לגופים בינלאומיים כמו האו"ם ולכל אורך ההיסטוריה – אין אמונה ועם אחרים שקיבלו כל כך הרבה תשומת לב, לרוב שלילית. אין אמונה ועם אחרים שהואשמו בכל כך הרבה פגמים, עבירות וליקויים על ידי כל כך הרבה אנשים ועמים, ולאורך כל כך הרבה שנים.

מסיבה זו כדאי שנפסיק לנסות להצדיק את עצמנו רק לרגע, ונבחן את המצב מזווית שונה, זו של המאשימים. ראשית צריך להיות ברור לנו שכל התרומות של עמנו לאנושות לא מרשימות במיוחד את העולם. לדוגמה, אנחנו לא שומעים שבחים על כל התרומות שלנו לפיתוח הכלכלה, ולעומת זאת אנחנו כן שומעים האשמות רבות שהיהודים משתמשים בכישוריהם הפיננסיים כדי לתמרן ולנצל עמים אחרים. בדומה, אנחנו לא מקבלים שבחים על התרומה של עמנו לטכנולוגיה, אלא נזיפות קבועות עבור השימוש בה במטרה לשפר את יכולותיה הצבאיות של ישראל.

אך ישנו דבר נוסף שהענקנו לעולם, ושהעולם צריך בדחיפות – הכלל "ואהבת לרעך כמוך". זהו עיקרון ששכחנו ממנו לפני זמן רב, ואנחנו אפילו מתייחסים אליו בציניות ובזלזול. אך זה הדבר היחיד שהגינו, ושהעולם כולו היה רוצה שיהיה לו.

המפתח לאושר העולם נמצא בידי העם היהודי

כולם מסכימים שלאהוב אחרים זה רעיון נהדר, אבל אין אומה אחת או דת שהצליחה ליישם את זה. כך יוצא שלפני אלפי שנים הענקנו לעולם מתנה שיכולה להפוך את כל אנשיו מאושרים, אך הם לא יכולים להשתמש בה. בהשאלה, אם היית חולה במחלה סופנית, ומישהו היה מעניק לך תיבה נעולה המכילה את התרופה שתציל את חייך ובו בזמן הוא היה מחביא את המפתח לתיבה, איך היית מרגיש כלפי אותו האדם? זה בדיוק מה שמדינות העולם חשות כלפינו, היהודים.

שלא במודע, הן מרגישות שיש לנו את המפתח לפתרון הבעיות בעולם – זו הסיבה שכשאנו מתיישבים בארצם הם דווקא מחבבים אותנו ומסבירים לנו פנים, אבל בגלל שבהיסח דעת אנו מונעים מהם את המפתח לאושר, הם בסופו של דבר מתחילים לשנוא אותנו ולפנות נגדנו. זה בדיוק הרגע שבו הם מתחילים להאשים אותנו בגרימת כל הבעיות, מכיוון שאם יש בידנו פתרון לבעיה, אבל אנו מונעים אותו מכולם, אז אנחנו האשם בקיומה ובמידת התגברותה של הבעיה.

העם היהודי נוסד על העיקרון של אהבת אחים; לא הפכנו להיות עם עד שלא התחייבנו להיות "כאיש אחד בלב אחד". בעקבות התחייבות זו הצלחנו לשמור על חברה משגשגת משך מאות שנים, דרך תלאות רבות, על ידי היצמדות לעיקרון "ואהבת לרעך כמוך".

בזמן שטיפחנו את אהבת האחים בעם, שאר העולם למד איך להלל ולפאר את ה"אני". עד שלבסוף גם אנחנו נכנענו לרעיון האגואיסטי ונפלנו לשנאת חינם. מכיוון שאיבדנו את האחדות שלנו, גם איבדנו את היכולת לשמור על הריבונות שלנו, וכתוצאה מכך הוגלינו והתפזרנו ברחבי העולם.

מאז, העולם נהיה הרבה יותר מרוכז בעצמו. כיום, הריכוז העצמי הוא כל כך בולט, עד שהוא הופך לנרקיסיזם, לפשיזם, ולפונדמנטליזם דתי. אפילו המבנה הבסיסי ביותר של החברה אנושית – התא המשפחתי, מתפרק היום לחלקים, ומספר הולך וגדל של מבוגרים בוחר להימנע לגמרי מהולדת ילדים.

גם הקיצוניות שמתעצמת ואחוזי האבטלה הגדלים הופכים את השמירה על הסדר החברתי למשימה קשה יותר ויותר משנה לשנה, והצורך למצוא דרך לגיבוש החברה הופך דחוף יותר ויותר. ככל שאומות וממשלות יהפכו למתוסכלות יותר, כעסן יופנה כלפי היהודים. וזה לא יקרה בגלל שהיהודים שעיר לעזאזל – זה יקרה בגלל שהיהודים באמת אוחזים במפתח לאושר העולם, גם אם הם לא מודעים לזה. בשלב מסוים, גרף הסלידה-אהדה נגד היהודים עלול ליטות אל מעבר לנקודת האל-חזור, וכשזה יקרה, עלול להתרחש אסון גדול מאוד, בדומה לאסון הנורא שחווה עמנו לפני פחות ממאה שנה, השואה.

לכן, התקווה היחידה שלנו להימלט מעוד חוויה קשה, היא להקים מחדש במדינתנו את מודל החברה המתוקנת שכל העולם מחפש, שבו החזקנו בעברנו, ולהראות לכולם איך זה נעשה על ידי מתן דוגמה. התהום הרגשית הפרוסה בין היהודים החיים בישראל לא צריכה להרתיע אותנו, מפני שזהו רק גיא המחכה לגישור. איננו צריכים להסתיר את המחלוקות שלנו, אלא להראות איך אנחנו מתגברים מעליהן על ידי תרגול הערבות ההדדית בעם.

קרוב לוודאי שברגע הראשון לא נצליח להרגיש אהבה בינינו, אך ברגע שנתחיל לטפח אותה, השקפת העולם על היהודים באופן כללי ועל המדינה היהודית בפרט תשתנה, ואף נקבל עידוד מצד האנושות כולה בכדי להצליח. ואם נזכור שאנחנו לא עושים זאת רק כדי להשיג חיי שגשוג ושלווה כאן בישראל, אלא גם עבור כל העולם, במטרה שהחברה הגלובלית שלנו תשגשג ותפרח, נקבל תמיכה בינלאומית והכרה עולמית.

תכונת האחדות סמויה ב"גנים" של עמינו, ויעודנו הוא להפעיל מחדש את הגנים האלה ולהוביל את הדרך לאחדות לטובת האנושות כולה.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/OoT70

One comment

  1. עופרה תותי

    השינוי במערכות החינוך ,לבנות מחדש מודלים נכונים.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest