מה בכוחנו?

שאלה: כיצד ניתן לחזק אחריות של כל חבר לערבות?

תשובתי: אם האור לא השפיע עליי במידה מספקת ולא הביא אותי למצב שאני מתחיל לדאוג למצבו של החבר, אז האם אני אחשוב עליו? – אף פעם לא!

אך אם אני אקבל התעוררות מהאור, אז אני פתאום ארגיש כזה רצון. או שהוא קיים אצלי או שלא. אך אני צריך לסייע לכך שהוא יהיה. לכן אינני אוכל את עצמי בגלל שאני לא אוהב את החברים, אני לא אוהב אותם, לא דואג ולא חושב עליהם, מאחר ואינני מחובר איתם.

כדי לשנות את המצב הזה, אני זקוק להשפעת האור. הוא ישפיע עליי, אז אני אחשוב על האחרים, ואם לא ישפיע עליי, אז אני לא אחשוב. עליי לקבוע בצורה מדויקת, איפה וכיצד אני יכול להזמין את השינוי.

עכשיו אני לא אוהב אותך, אך מגיע האור ופתאום אני אוהב. למה? – לא יודע, האור עושה את זה. אנחנו רק צריכים להזמין את פעולתו, וכל השאר זה תוצאה. כמה שהוא ייתן לי רצון, התרגשות ודאגה, כך זה יהיה אצלי. לכן הדאגה העיקרית שלנו, זה לעורר את האור, וזה יכול להתרחש רק בתהליך של לימוד משותף. דווקא מהלימוד אנחנו מצפים ומחכים לתופעה הזאת, כי הרי אין לנו אמצעי אחר. בזמן הלימוד אנחנו חושבים יחד: מתי כבר האור ישנה ויחבר אותנו? – וזוהי הכוונה.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 26.11.2010

ידיעות קודמות בנושא:
אנחנו דורשים – הבורא מבצע!
פתח בקיר
עבודת ה'

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/aOsZe

One comment

  1. עם כוס ריקה מתוכן יש לדלות את הרצון

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest