קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בבריאת העולם אין שום חידוש. הבורא אינו משתנה. מלכתחילה הכול נעשה ונגמר ואין חיסרון בשום דבר. במקרה כזה, מה אנחנו צריכים להוסיף, לבצע בבריאה?
בתורה כתוב שלאחר שהעולם נברא, הבורא הביט בבריאה והיה מרוצה. האם קודם הוא לא ראה ולא ידע את זה? האם רק לאחר שסיים את הפעולה הוא נוכח לדעת שהכול יצא טוב? מדוע החכמים מספרים לנו על זה?
בעולם פועל רק כוח אחד – הבורא. איננו מדברים על מה שהיה לפני בריאת העולם, מפני שאנחנו בעצמנו משׂיגים את המציאות רק מצד הנברא. אף פעם לא נוכל להשׂיג את מה שקדם לקיומנו. אנחנו פועלים לפי העקרונות: "ממעשיך הכרנוך", "כל הפוסל במומו פוסל". כשאנחנו מגלים את הבורא, אנחנו תמיד באים אליו מתוך התכונות העצמיות שלנו, מה שנקרא: "בוא וראה". וזה אומר, שלא מדובר על גילוי של איזה כוח בפני עצמו, אלא על הנברא שמגלה את הכוח הזה בתוכו.
לצורך זה צריך להוסיף לנברא הרגשה והבנה של מה הוא מהווה בפני עצמו, היכן הוא נמצא, מי הוליד אותו, ברא אותו וכמו כן פריטי תפיסה נוספים שמשקפים את המעמד שלו. ולכן, עד שלא יתגלה כל הטוב של הבורא, הנברא חווה שינויים. כל השינויים האלה נובעים מסוף המעשה שמסתתר במחשבה תחילה. הבורא מלכתחילה רוצה שהנברא יהפוך להיות דומה לו, יהיה כמוהו וישרה במצב הטוב ביותר. הנקודה ההתחלתית הזאת מבחינתו של הבורא צריכה להפוך לנקודה הסופית עבור הנברא. ואז כששני אלה מולחמים לאחד, הכול מתפתח ומתגלה ביחס לנברא.
מהבורא נובעים רק רחמים גמורים, כל התהליכים נובעים ממנו באהבה חלוטה. הוא כבר מרגיש את הנברא במצב הסופי. אמנם בנברא עצמו כל המדרגות, הכוחות וההשׂגות צריכים להתפתח בהדרגה. הוא חייב לעבור כל מיני מצבים שונים ומנוגדים, כדי להכיר ולדעת את הבורא ואת עצמו. בנקודה הסופית של ההשתוות והאיחוד עם הבורא, הנברא צריך להוסיף את האני שלו שישתתף באופן שלם במצב המושלם. זאת הסיבה שנאמר שהמצב הסופי נבדל מהמצב ההתחלתי פי "620 פעמים". כי הרי הנברא מכניס ומוסיף לתוכו את כל הרצון שלו, את ההבנה, ההכרה, את כל הרגשות והתחושות שלו. אז הוא הופך להיות שותף שווה ערך הדומה לבורא.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 12.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הנידונים לרחמים
כוח שמחליף לבוש אחר לבוש
מה זה בורא?
