דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / "עשיריות" / מהפצה חיצונית לגילוי הבורא

מהפצה חיצונית לגילוי הבורא

שאלה: כל אחד מאיתנו מרגיש חשיבות וצורך חיוני של מגע פיזי בקבוצה, ב"עשירייה", להכרת רגש הביטחון וחשיבות החיבור. במה אפשר להחליף את חוסר המגע הפיזי?

אנחנו מדי יום שומעים את שיעורי הבוקר, כל יום עורכים ועידות. שולחים אצלנו כל שעה הודעות טקסט, אבל פיזית אנחנו מתאספים פעם פעמיים בשבוע.

תשובתי: העניין הוא אפילו לא כמה פעמים אתם מתאספים. העניין הוא, כמה פעמים אתם יוצאים לאנשים אחרים בעולם החיצוני.

העבודה הרוחנית נעשית באופן הבא. מלמעלה נמצא הבורא, מתחת לבורא נמצאת הקבוצה, בתוך הקבוצה נמצא המורה (רב). לקבוצה ולמורה נצמדים כל המקובלים, שמהם אנחנו קיבלנו את השיטה שלנו. ומתחת לכל זה נמצא ההמון, החברה, העם.

קודם כל, אנחנו צריכים להתחבר בתוך הקבוצה. האיחוד הזה הוא הכרחי ביותר, כאשר כל אחד יוצא מתוך עצמו, עושה "צמצום א'", יוצר "מסך" ומתחבר עם האחרים. אחר כך אנחנו מתחברים לבורא, בכך שרוצים להכניסו לתוכנו, זה החלק השני. שלישית, מתוך זה שהבורא כבר נמצא בתוכנו אנחנו הולכים אל העם.

מהפצה חיצונית לגילוי הבורא

בתוך העם אנחנו מתחילים להרגיש שזה לא מספיק לנו, כי אנחנו רואים כאן כל מיני חסרונות. אז אנחנו חוזרים חזרה לקבוצה ומתוכה שוב הולכים לבורא. מקבלים מהבורא חיזוק דרך הקבוצה, ושוב חוזרים אל העם. וכך אנחנו כל הזמן עובדים בכזאת מחזוריות.

לכן, אפילו שיהיה לנו מגע פיזי, זה לא מספיק. אנחנו חייבים לעסוק, מתוך הקבוצה, בהפצה חיצונית.

כל הקבוצה שלנו נקראת "ישראל", "ישר – אל".

מה זה אומר "ישר – אל"? איפה אפשר לגלות אותו? באותו המקום שבו יש רצון שנברא על ידי הבורא. בורא, זה אור. ואנחנו נמצאים באמצע, כמו מתג (מגען). ישראל, הוא המעביר שבאמצעותו ממומש החיבור הזה. זאת כל העבודה שלנו.

לכן אנחנו לא יכולים להתחבר לבורא אם אין לנו קשר עם הקהל החיצון, כי אנחנו בקבוצה עם כל המקובלים בכלל לא מהווים נברא. אנחנו בריאה מלאכותית שאותה ברא הבורא כדי לממש את המגע בינו לבין הנברא שלו, מפני שאנחנו פועלים מתוך הרצון שלנו שבלב שהוא נתן לנו. ה"נקודה שבלב", זה מה שמאפיין את הקבוצה שלנו.

הנקודה הזאת אינה נובעת מאיתנו, זוהי תכונת הבורא מלמעלה. ואנחנו עובדים מתוך הנקודה הזאת. לכן אנחנו יכולים להיות רק המתג (מגען), המחבר, המוליך מהבורא לרצונות. הבורא, זה האור. יש רצון ויש אור, שצריך לתקן את הרצון הזה ולמלא אותו. אנחנו נמצאים ביניהם, אנחנו צריכים לממש את זה.

אתם יכולים לשמוע שיעורים כמה שאתם רוצים, לערוך ועידות, זה לא יעזור לכם בשום דבר. אתם תישארו למעשה במשך 10 – 20 שנה באותה דרגה, עד שתתייבשו ותעזבו את העסק חסר התועלת הזה, מפני שאתם לא עוסקים בהפצה לעם!

חכמת הקבלה, זה גילוי הבורא בעולם הזה! תקראו את ההגדרה של חכמת הקבלה במאמר של בעל הסולם "מהותה של חכמת הקבלה". חכמת הקבלה, זה גילוי הבורא לבני האדם בעולם שלנו. זהו הרצון שלו, המטרה שלו, הסיבה של כל הבריאה.

ואנחנו צריכים לממש את המטרה הזאת. אבל במי? בהמונים, לא בנו. אם אנחנו מממשים אותה רק בנו, אנחנו פועלים בזה בצורה אגואיסטית. ואילו הגילוי של הבורא בהמונים אינו נחשב לאגואיסטי, מפני שהם לא רוצים את זה, אין להם השתוקקות לזה, הם לא אגואיסטים כלפי הבורא. אין להם צורך בו.

ואילו לנו, יש צורך בו! לכן אנחנו צריכים לעבוד למענם, לגלות את הבורא בתוכם, ואז הגילוי הזה יהיה אלטרואיסטי ביחס אלינו. תלמדו את הסכימה שאני ציירתי ואתם תראו, שלא יכולה להיות נחיצות בבורא אם אתם לא יוצאים אל העם. רק באותה מידה שבה אתם תצאו אל העם, תעסקו בהפצה, אתם תרגישו את הנחיצות בו.

מתוך שיעור בשפה הרוסית בנושא "שאלות ותשובות", 25.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תתחילו לעבוד עם אנשים!
אי אפשר לשנות את מקום המפגש עם הבורא
היציאה לקהל היא צעד ראשון לקראת הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/iWthr

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest