מהי תכלית הבריאה?

כל בני העולם אינם רואים על מה הם נמצאים בעולם, שאינם מסתכלים לדעת לאיזה מטרה הם חיים בעולם, והימים הולכים מבלי לשוב.(זוהר לעם, ויירא, סעיף 76)

אם נשים לבנו, להשיב רק על שאלה אחת, מפורסמת מאד… שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה? והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר, בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא, אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים, היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא, התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כדאתמול. אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב: "טעמו וראו, כי טוב ה'. (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ב'-ג')

תכלית כוונת הבריאה של כל העולמות, לא הייתה, אלא בשביל האדם. (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ל"ט)

השם "אדם" המורה על אֶדַמֶה לְעליון, זהו עיקר התכלית. (השל"ה, תולדות אדם, הקדמת תולדות אדם, ג')

יסוד ושורש העבודה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שֶׁיָשִׂים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמֵל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא. (הרמח"ל, מסילת ישרים, פרק א', ביאור כלל חובת האדם בעולמו)

כל התכלית הנרצה לבורא מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם. (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ל"ט)

ידוע שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו. היינו שכל זמן שהאדם לא הגיע למצב שטוב לו בעולם הוא צריך לדעת שעדיין לא הגיע למטרה שבשבילה נברא האדם. (הרב"ש, אגרות, אגרת ס"ט)

כל סדרי הבריאה, בכל פינותיה ומבואיה ומוצאיה, ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית הזו, שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת אלוקיות כמו הרגשת רעהו. הנה המעלות האלו, המה כמו שלבים של סולם, ערוכים ומסודרים דרגה אחר דרגה, עד שנשלם, ומשיג את תכליתו. (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו, שאין מלך בלא עם. (בעל התניא, ספר התניא, שער הייחוד והאמונה, פרק ז')

מחשבת הבריאה היא להנות לנבראיו, ואין שום הנאה מובנת לנברא, עם היותו מחויב להיות בפירוד מהבורא. ולא עוד, אלא כמו שלומדים, שמתאווה הקב"ה לָדור בתחתונים. (זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, סעיף 121)

תכלית כל הנבראים הוא האדם השלם, ותכלית האדם השלם הוא הייחוד, שהוא הדעת את ה'. (ר' מאיר אבן גבאי, עבודת הקודש, חלק ג', פרק ע')

עיקר תכלית האדם הוא להידבק ב"אנכי ה' אלקיך". היינו זה, שרוצה לזכות ש "אנכי", יהיה בבחינת "ה' אלקיך. (הרב"ש, שלבי הסולם, מהו, שברכת האדם היא ברכת הבנים, בעבודה)

כל אדם לא נברא, אלא להשגת נשמה שלֵמה ומאירה מהבורא, ראויה לדבקות תמידית ונצחית. (בעל הסולם, פרי חכם שיחות קודש, מאמר "אצילות הנשמה")

תכלית הנשמה בבוֹאה לגוף, שתזכה, בעודה מלובשת בגוף, לשוב לשורשה ולהידבק בה', כמ"ש, לאהבה את ה' אלוקיכם וללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו ולדובקה בו. (בעל הסולם, אגרת י"ז)

מציאות האדם בנוי הוא בחכמה עמוקה לאין תכלית. כי הבורא ברא נבראים רבים וגדולים, גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, כולם צריכים למשמרתם, שאין שום דבר לבַטָלה, והכול עומד על הפינה היסודית, שהוא מה שהבורא רוצה בעבודת האדם – שיתקן הוא כל החסרונות שבבריאה, ויעלה עצמו, עילוי אחר עילוי, עד שיידבק בקדושתו. (הרמח"ל, דעת תבונות)

מטרת הבריאה, לקבל כל הנועם והטוב שבמחשבת הבריאה, כדי להשפיע לו נחת רוח. (זוהר לעם, הקדמת ספר הזוהר, סעיף 175)

כוונת הבורא על הבריאה מעת שנבראה, הוא להודיע את אלוקותו לזולתו. כי דבר הודעת אלוקותו, מגיע לנברא במידת שפעו הנעים, ההולך ומתרבה אליו עד השיעור הרצוי. שבזאת מתרוממים השפלים בהכרה אמיתית, להיות למרכבה אליו ולדובקה בו, עד שמגיעים לשלמותם הסופית: עין לא ראתה אלוקים זולתך. (בעל הסולם, מאמר "מתן תורה", ו')

כל העולמות, העליונים והתחתונים, וכל אשר בתוכם, לא נבראו, אלא בשביל האדם. כי כל אלו המדרגות והעולמות לא באו, אלא כדי להשלים הנשמות במידת הדבקות שהיה חסר להם מבחינת מחשבת הבריאה. שמִתחילה הצטמצמו והשתלשלו, מדרגה אחר מדרגה ועולם אחר עולם, עד לעולם החומרי שלנו, בכדי להביא את הנשמה בגוף של עולם הזה, שהוא כולו לקבל ולא להשפיע, כמו בהמות וחית הארץ, כמ"ש, עַיִר פרא אדם ייוולד, שהוא בחינת הרצון לקבל הגמור, שאין בו מבחינת השפעה ולא כלום, שאז נבחן האדם להֵפֶך גמור אליו, שאין התרחקות יותר מזה. ואחר זאת, בכוח הנשמה המתלבשת בו, הולך ועוסק בתורה ומצוות, שאז משיג צורת ההשפעה כיוצרו, לאט לאט, בדרך המדרגות ממטה למעלה, דרך כל אותם הבחינות שירדו בעת השתלשלותם מלמעלה למטה, שהם רק מידות ושיעורים בצורת הרצון להשפיע, שכל מדרגה עליונה פירושה שהיא יותר רחוקה מבחינת הרצון לקבל ויותר קרובה רק להשפיע, עד שזוכה להיות כולו להשפיע ולא לקבל כלום לעצמו. ואז, נשלם האדם בדבקות אמיתי בו, כי רק בשביל זה נברא. הרי שכל העולמות ומלואם, רק בשביל האדם נבראו.  (בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, ט')