דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מהו המקור של האנרגיה?

מהו המקור של האנרגיה?

בחכמת הקבלה, כשמדברים על "חומר", מתכוונים לרצון. הרצון הבסיסי של הטבע הדומם הוא רק הדחף לשמור על עצמו, הרצון ה"עצלן" מכל הרצונות. הוא מסתפק רק בשמירה על המבנה שלו, רק שאף אחד לא יזיק ולא יועיל לו, העיקר להישאר כך לנצח. זה הרצון הפשוט ביותר, הסירוב הנצחי לכל התפתחות. כמו שהמים זורמים, הרצון הדומם שואף לקיום הבטוח ביותר, והבטוח ביותר זה להיות למטה.

הבעיות מתחילות רק כאשר הרצון הזה מתפתח, נעשה יותר "כבד", כמו היסודות בסוף הטבלה המחזורית של מנדלייב. הם כבר אינם יציבים ולכן מסוגלים "להאיר" ולפלוט קרינה רדיואקטיבית. יש להם תקופות של פירוק.

באופן כללי, כל הטכניקה, כל הטכנולוגיה שלנו מבוססת על דרגת הדומם. רק עכשיו אנחנו מתחילים להיכנס לתאים החיים בעזרת הביוטכנולוגיה, עד כה הסתפקנו בדרגת החומר הנמוכה ביותר, שדרך אגב, מאוד עשירה וגדולה. זו לא סתם דחייה של משהו, אלא אפשר לנצל אותה באופנים שונים.

למשל, בחיבור בין מתכות אנחנו מקבלים תוצאות נפלאות. גם מוליכים למחצה ומרכיבים של מערכות אלקטרוניות הם תוצאה של סגסוגת מתכות, בזכות הוספת או החסרת אלקטרונים, בזכות ההבדלים השונים בין החומרים. בקיצור, רק בדרגת החי אנחנו משתמשים במגוון צורות עשיר ביותר, וכמה, עדיין לא ידוע לנו?

ובאשר לדרגת הצומח, אנחנו חובבנים לגמרי…

שאלה: מדוע דווקא לחומר הדומם יש פוטנציאל של כוח עוצמתי? פצצות גרעיניות, תהליכים שמתרחשים בכוכבים, האם כל זה נראה כשאיפה למנוחה?

תשובתי: הצומח סופג חומרים מהסביבה ומתפתח בעזרתה, אבל הדומם רק רוצה לשמור על עצמו. המצב האידיאלי בשבילו הוא סביבה דוממת, שבה גם הוא דומם. ולהיפך, השפעת הסביבה לא מפתחת, אלא שוברת, הורסת ו"ממיתה" אותו. הצמחים קולטים את מה שמועיל להם ופולטים את מה שמזיק, וכך מתפתחים. גם אם הדומם פולט, מוציא משהו, זה רק כדי להישאר עוד יותר דומם. החומרים הרדיואקטיביים, בסופו של דבר, עוצרים את הקרינה, אף על פי שזה עלול לקחת מאות ואלפי שנים, מפני שבדרגות הנמוכות התהליכים מתקדמים בקצב איטי ביותר. בכל מקרה, הכול כאן שואף למטה, למנוחה, ופולט רק את מה שלא מסייע לשמירה על המצב הסטטי.

ובכן, האנרגיה שמקורה בטבע, נובעת מתוך הקשר בין ה"אור" ל"כלי", או במילים אחרות מתוך ההתנגדות בין ההפכים. אם אנחנו יכולים לעשות נגד בין "פלוס" ל"מינוס", אנחנו מקבלים אנרגיה ומנצלים אותה. זה שייך לאנרגיה גרעינית, אנחנו מייצרים אותה בעזרת ההתנגדות. ואם הנגד הזה לא קיים, אם אנחנו, להיפך, דוחפים את ההפכים זה לזה, אז מתרחש פיצוץ.

דרך אגב, בפצצת אטום פועל בהתחלה הנפץ הרגיל שמקרב בין שני החלקים המנוגדים עד כדי כך שהם מתחילים לפלוט אנרגיה של פיצוץ גרעיני. ברור שאני מתאר את התהליכים האלה בצורה פרימיטיבית, להמחשה בלבד ולא בצורה מדויקת.

לכן, חוסר ההתנגדות בקשר בין ההפכים מביא ל"קצר" ולהרס. בקבלה התנגדות כזאת נקראת "מסך". כאשר יש לנו "מסך", אנחנו מקבלים אנרגיה חיובית לעבודה רוחנית, וכאשר אין לנו אותו, אז האור נכנס לתוך החומר של הרצון ושובר אותו.

שאלה: ובכל זאת, מדוע בזמן הפיצוץ הגרעיני בדרגת הדומם משתחררת אנרגיה כה עוצמתית?

תשובתי: נכון, האנרגיה הזאת הורסת גם את צורת הצומח והחי ומחזירה אותם לדרגת הדומם. וזה קורה בגלל שדרגת הדומם היא היסוד של ההתפתחות. ממנה התחיל הכול והיא מסוגלת להרוס ולהחזיר את הכול לשורשו.

אולם בכל מקרה, המקור הראשון של האנרגיה זה ה"אור" וה"כלי" (הרצון) וההתנגדות ביניהם.

בכל דרגה אנחנו יכולים לנצל את האנרגיה הזאת רק אם אני שולט במצב. בינתיים, אנחנו יכולים לשלוט היטב רק בתהליכים בדרגת הדומם. באשר לדרגות האחרות, אנחנו עדיין לא למדנו לנצל אותן מפני שאנחנו עדיין לא מכירים, לא קשורים למקור החיים. יש בידינו רק "פלוס" ו"מינוס" בדרגת הדומם, וביתר הדרגות אנחנו כבר צריכים להיות דומים לצורת החיים האמיתיים, כלומר, "מסך" עם "אור חוזר".

לכן, עד היום אנחנו לא מבינים את המנגנונים העמוקים שאופייניים לעולם הצומח והחי. נכון שאנחנו חוקרים תופעות שונות אך לא מגיעים למהות, לכוח החיות הפנימי. הוא חומק מאיתנו מפני שהוא מתפתח בהתאם לרוחניות.

ובכן, החיים הם תופעה ייחודית, כל התנאים נוצרו כך שבבריאה יש רק מקום אחד, כמו ה"נקודה שבלב", שמדרגת הדומם התפתח הצומח. כל הפרטים והגורמים מכאן ועד אין סוף התחברו ביחד כדי לעורר על פני כדור הארץ את ההתפתחות של הטבע הצומח, החי וה"מדבר". במובן זה כדור הארץ נמצא במרכז של כל היקום…

מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 10.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
התעלומה הלא פתורה של החיים
הרצון, הוא כמו מטרה עבור האור
לחיות זה להיות תלוי באחרים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest