קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך ספר הזוהר, פרשת "וישלח", סעיף טז: "'טוב נקלה ועבד לו, ממתכבד וחסר לחם'. מקרא זה על היצר נאמר, משום שהוא מקטרג על בני אדם. והיצר הרע מגביה לבו ורצונו של אדם בגאוה.
והאדם הולך אחריו מסלסל בשערו ובראשו, עד שיצר הרע מתגאה עליו ומושך אותו לגיהנום.
האם גם אנחנו צריכים להרגיש את המצב הזה? מאיפה המקובלים יודעים על כך אם הם לא עברו זאת בעצמם?
לא ייתכן שהאדם יגלה דבר מה שלא מתוך הניסיון. אז האם כולנו חייבים להיות בגיהינום? כן!
מהו גיהינום? מצב שבו אני מגלה את הרע הכלוא בתוכי, ששולט עלי, ומנתק אותי מהבורא. אני חווה תחושות איומות, אש הבושה שורפת אותי. אני רואה כמה אני מאבד כתוצאה מכך ועד כמה שאיני מסוגל לעשות כלום עם עצמי.
האדם חייב להרגיש זאת. הוא חייב לחוות מצב שכזה. הרי כתוב: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם", ו"אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא".
נכתב: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". תמיד עלינו לגלות קודם את יצר הרע, להיכנס לתוכו, לשקוע בו, ורק אז נגלה, שזה רוע.
תחילה, איננו מגלים את הרע שבו, אחרת איך אפשר להיכנס לתוכו? תחילה הוא מושך, נוצץ, מנצנץ, טוב ונפלא. כך הרע מרמה את האדם.
מדובר על אדם המתקדם ברוחניות, ש"נובר" בנשמתו ומשתדל לגלות בה את צורת ההשפעה לבורא.
אבל הוא חייב להסתבך ומתוך התסבוכת הזו לרדת למצב של גיהינום. מצב שכזה קיים בכל מדרגה. ורק כשהאדם נמצא במצב הזה, הוא יכול לברר את הרוע הטמון בו.
כל מה שנכתב על ידי המקובלים מבוסס על השגתם הפנימית. "אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות". מחברי הזוהר עברו את כל המצבים האלה על עצמם.
נקווה, שגם אנחנו נשיג מצבים כאלה. הרי אנחנו חייבים לעבור הכל בדרך הרוחנית.
