מהופכיות לשלמות

נוקבא (מלכות, החלק הנשי) נבראה מתוך הרצון לקבל תענוג. זעיר אנפין (ז"א, החלק הזכרי) נברא מתוך הרצון להשפיע. זעיר אנפין הוא הקב"ה, הבורא, אין לו רצון ליהנות, קיים בו רק הרצון להשפיע ולאהוב.

נוקבא מורכבת במלואה מהרצון ליהנות, ולכן היא מסוגלת להידמות לחלק הזכרי רק על ידי זה שמתגברת, מדכאת את הרצון האגואיסטי הטבעי שלה, בכך שמצמצמת ומתקנת אותו. כך היא משׂיגה הידמות והשתוות לז"א, לדבקות עימו. לכן כל עבודתה של הנוקבא, היא כדי להשׂיג דבקות עם הז"א, והיא מורכבת מזה שהיא צריכה לקחת ממנו דוגמה ולהיות לו לנוקבא, לחלק הנשי, ולא להפוך להיות כמוהו. להידמות אליו, מסמל עבור הנוקבא להיות הפוכה לו, "עזר כנגדו".

אלו הן כביכול שתי צורות הכרוכות עם קווים מפותלים: עד כמה שהאחד קעור באיזה מקום, כך השני קמור. וכל אחד משלים את השני לאורך כל הגבול ביניהם, או על ידי "קימור", הימצאות של איזו תכונה, או על ידי "קיעור", חוסר של אותה התכונה. לכן הנוקבא חייבת להישאר "עזר כנגדו", רק שהעבודה שלה "כנגדו", זו עבודה למען זה ששניהם ישׂיגו את המטרה. ככל שהם עובדים יותר יחד, כך יותר מתבררים היחסים ביניהם, המטרה המשותפת, תכונה של כל אחד מהם, ההפוכה לאחר.

העבודה שלהם מסתכמת בזה שהם חייבים להשלים זה את זה. ורק בשלישי, בבורא, בבינה, שלשָם הם עולים, כך שמתחברים ביניהם לזו"ן רק כדי לעלות לבינה, שם הם מוצאים את השלמות. כי הרי השלמות אפשרית רק במקרה שהם רוכשים קשר עם הבינה, בחיבור ההדדי ביניהם.

כאן מסתתר רגע מאוד דק והמונח ביסודו, הקשור עם טבע הבורא ועם טבע הנברא. להידמות לבורא עבור הנברא, זה אומר רק להשלים את עצמו עד לעליון, ולא לקחת ממנו דוגמה ולהפוך להיות בדיוק כמוהו. אני דומה לו בהשפעה, אך זה אני שדומה לו מתוך התכונות שלי, מתוך הטבע שלי. לכן הנברא נשאר "עזר כנגדו", ודווקא הודות לכך משׂיג את השלמות, עצמאות של כל אחד, סטטוס עצמי, ושניהם ראויים לכבוד והערכה. הנברא לא מתמוסס ולא נעלם בתוך הבורא, אלא משלים אותו בהופכיות שלו, ודווקא בזכות הנברא מתגלה הבורא.

הבורא, על ידי ה"קיעור" שלו, חוסר של תכונה מסוימת, נותן לנברא הזדמנות להביע את עצמו ולהשלים אותו על ידי ה"קימור" שלו, על ידי הימצאות של התכונה הזאת (בדומה לשקע ותקע), ולהיפך. כך הם עובדים ביחד.

על ידי ההשלמה הזאת הם משׂיגים שלמות הדדית. אף אחד מהם אינו יכול להסתדר ללא השני. הבורא זקוק לנברא, והנברא זקוק לבורא. ורק בהשלמה הדדית, באמצע ביניהם, הם משׂיגים את השלמות.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 19.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
המהות ההפכפכה שלה…
בשליטת החיסרון
שׂפה משותפת של בורא ונברא