דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מההפכים אל הרוחניות

מההפכים אל הרוחניות

Laitman_2011-02-25_9307.jpg

המקובלים נותנים לי עצות "בחושך". בסופו של דבר אני עומד כמו ילד קטן לפני מציאות לא ידועה בינתיים.

כך לדוגמה, אנחנו נותנים הוראות לילדים הקטנים, והם מבצעים אותן בצייתנות. מפני שלהם אין כל הרגשה לגבי מה שאנחנו מדברים, הם בוטחים במבוגרים לחלוטין. ילד מטבעו, בצורה אינסטינקטיבית, מאמין לנו והולך אחרינו "בעיניים עצומות". כך בדיוק אנחנו צריכים ללכת אחרי המקובלים.

זה גורם לנו, כמובן, אי נוחות. אנחנו אנשים מבוגרים, רוצים להבין, להרגיש. "חכו רגע, במה אני בעצם עוסק, למה, בשביל מה, מהיכן זה נובע?". לכל אחד יש תירוצים רבים ושאלות רבות. הכול נכון! אם היינו ילדים, העולם העליון היה מתגלה לנו תוך פרק זמן קצר. אך היינו קיימים בתוכו בדרגת "מלאכים", לא יותר מהדרגה הבהמית.

אם אנחנו רוצים להגיע לדרגת הבורא, אנחנו צריכים על כל צעד ושעל לרכוש כל פעולה, לא בנטיות הטבעיות, אלא באמונה למעלה מהדעת. או במילים אחרות, בניגוד לדעת שלנו. וזה כל הקושי. נותנים לי עצה כלשהי, אך איני רואה בה כל היגיון. מפני שבשׂכל וברגש אני שייך לעולם הזה, איני רואה ואיני מרגיש שצריך לפעול דווקא באופן הזה.

אומרים לי: "אף על פי שאינך מבין את זה, תדע ששָם, בעולם העליון, העניינים הם דווקא כאלה. מפני ששם הכול מכוון לנתינה, בעוד שכאן הכול מכוון לקבלה. שם הכול נמצא בחיבור וכאן בריחוק. שם הכול נצחי ושלם, הכול שואף לאיזון, ואילו כאן, להיפך". אך המילים אינן עוזרות לי. אני בכל זאת נמצא בעולם הזה, מכאן אני צריך לרכוש את העולם העליון.

נכון, מצד אחד, זה קשה, מצד שני, זה הכרחי. כי אני לא צריך לעבור מעולם לעולם, אלא לחיות בשני העולמות, כדי להיות עצמאי ביחס לבורא. כמו אורח שעומד מול בעל הבית ואומר: "אני רוצה להיות כמוך. אתה המשפיע, ואני רוצה להשפיע. אתה נותן לי, ואני רוצה לתת לך. אני תלוי בך, ורוצה שאתה תהיה תלוי בי." כך גם אני צריך להיות עצמאי, לעמוד מול הבורא.

קשה לנו אפילו לתאר זאת. מצד אחד, "אין עוד מלבדו", ומצד שני, קיים משהו עצמאי. המצב הזה נבנה רק מפני שאנחנו נמצאים בשני העולמות. אני כל הזמן בונה את העולם העליון על פני העולם הזה. זאת הסיבה שהדרך כל כך קשה. כי כל פעולה שלי, כל מדרגה, חייבת להיות מנוגדת לרצון ולהבנה שלי. מנוגדת לכל מה שאני יודע, לכל מה שאגרתי, אספתי בתוכי, במשך כל החיים. הכול הפוך. אפילו כשאנחנו מדברים על אהבה וחיבור בינינו, זאת לא אותה האהבה ולא אותו החיבור שאנחנו רגילים אליהם. אלה נמצאים גבוה יותר, מעל לטבע שלנו. כלומר, אני צריך להגיע לכזה מצב, שבו אני כאילו לא קיים כלל.

זה מזכיר במקצת אימא שמתמסרת לחלוטין לתינוקה. אבל כאן אני צריך ללכת עד הסוף, כלפי כל העולם, בחיבור מלא וחסר גבולות. ועל אף כל המכשולים, כשמתגלה שכל הכלים האלה שאליהם עליי למסור את עצמי עד הסוף במאה אחוז, הפוכים לי, שׂונאים ודוחים אותי, עם גדילת דרגת העביות מראים לי את הפער בין הקבלה להשפעה, ואז אני מגלה את כל הקושי שקיים בחיבור. וכל זה כדי לרכוש עצמאות בגובה של הבורא.

לכן, עלינו להסכים עם מה שאנחנו עוברים. למרות שהקיום שלנו, הטבע של העולם הזה, דוחה את כל הצורות של העולם הרוחני, עלינו להסכים עם זה. דווקא לזה אנחנו הולכים, לקראת ההופכיות הזאת שתהפוך לרצויה.

הצורה הרוחנית היא הפוכה, שׂנואה עליי, אינה מתקבלת על ידי, אולם כך זה צריך להיות. אני צריך להבין את זה ולאהוב את זה. אני צריך להכין את עצמי לכך על ידי הקבוצה והסביבה, וכך אנחנו מתקדמים לאמת.

מתוך שיעור מס' 7 בכנס ערבה, 25.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לקבלת התשלום תעברו לרוחניות
לשקר, אבל בכנות
מדרגות ההתגברות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/wc02F

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest