מדוע נחוצה חירות היחיד

בעל הסולם כתב במאמר "החירות", שהנטיות של היחיד הם הרכוש האמיתי שלו ואסור לפגוע בו או לשנותו… נמצא שכל מי שמשחיט איזו נטייה מהיחיד, הרי הוא גורם שייעלם מן העולם השכלה נפלאה ונשגבה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת, משום שהנטייה ההיא לא תראה עוד לעולם בשום גוף זולתו.

לפי העקרונות האלה אנחנו צריכים לבנות את מערכת החינוך ולהתייחס כך גם לילדים וגם למבוגרים. ולא לנסות לעשות מהם מה שאנחנו רוצים, כמו בצק שממנו אפשר ליצור כל צורה לפי רצוננו.

צריך לתת לאדם כזאת השפעה, שהוא יוכל לפתח בחופשיות את הנטיות שלו. לכן החינוך חייב להיות ללא דיכוי. מקובלים כותבים על זה ואנחנו צריכים להבין את הסיבה. חוק שמירת היחיד מחויב במציאות, כי בסך הכול איננו נוגעים באף אחד מאיתנו בתיקונים או בהשפעות, אנחנו מתקנים רק את הקשר בינינו!

כולנו צריכים להתחבר זה עם זה בקשרים נכונים: אני, אתה, הוא. ואז בקשרים האלה אנחנו נגלה את האור, זה כמו נגד ברשת החשמל, כמו "הספיראלות בנורות". הקשרים המתגלים בינינו נקראים העולם הרוחני או הבורא – ולא כל אחד מאיתנו. מה ששייך לי, לא קשור לרוחניות. רק הקשרים שלנו רוחניים. לכן הנטיות של כל אחד צריכות להישמר. אם אקלקל תכונה מסוימת בי או במישהו אחר, אז גם הקשר בינינו כבר לא יהיה מדויק ונכון. הרי הקשר הוא גשר בין הטבע שלי לטבע שלו.

לכן חוק שמירת היחיד, זה לא דרישה יפה של "דמוקרטיה", אלה תנאי הכרחי להשגת התיקון. מכאן מובן, עד כמה השיטה שלנו בעייתית, כשהיא כל הזמן לוחצת על הילדים, ומוציאה אישיות סטנדרטית. הגישה לחינוך צריכה להשתנות מהשורש.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 10.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
הבסיס להתפתחות נכונה
חינוך ולא השכלה מקצועית
חבל הטבור לכל החיים