דף הבית / כללי / מדוע כדאי ללמוד קבלה?

מדוע כדאי ללמוד קבלה?

מדוע כדאי ללמוד קבלה? שאלה: אתה אומר שהקבלה מדברת בשפת מושגים משל עצמה, אך אני קראתי והתבלבלתי – היכן מדובר על דברים גשמיים והיכן מדברים על העולם העליון? איך אתה טוען שהשפה של הקבלה מדויקת?

תשובה: בקבלה משתמשים גם בשמות, שהושאלו מהעולם שלנו. אבל המשמעות שלהם מתייחסת, כמו בשאר שיטות תיאור העולם העליון (תנ"ך, משנה, תלמוד), לעולם העליון – לכוחות ולתכונות שלו.

מדוע טוב יותר ללמוד קבלה מאשר תלמוד – כי כשלומדים קבלה, לא שוכחים שלומדים על העולם העליון – המערכת, שפועלת עליך, שאתה תלוי בה ולכן אתה רוצה להתקרב אליה. הרצון הזה מושך אותך אליה.

אלא שללמוד צריך עם מורה, שמסביר את כל זה ובזמן הלימוד מזכיר זאת. וכן בקבוצה שתומכת בדיוק בזה. הכוונה להיתקן בזמן לימוד הטקסטים האלה, היא שמושכת על הלומד את אור התיקון – תורה. אם תקרא אחרת – בטוח תתבלבל ותתחיל לחשוב שמדברים על העולם שלנו.

למשל, ראה טקסט של האר"י (ספר "עץ חיים", שער מב, פרק א מ"ב), המסביר כיצד ההוי"ה הראשונית מעולם אין סוף מולידה את כל התוצאות, אשר נחלקות גם כן לארבעה חלקים, עד העולם שלנו.

"הנה יש מאציל ונאצל. והנאצל יש בו ד' יסודות: אש, רוח, מים, עפר, והם ד' אותיות הוי"ה (י-ה-ו-ה), והם חו"ב תו"מ (חכמה ובינה תפארת ומלכות), והנה הם טנת"א (טעמים, נקודות, תגין ואותיות), והם הם אבי"ע (אצילות, בריאה, יצירה, עשייה)- שהם הם ד' בחינות שבאדם.א' אדם הפנימי שהוא הרוחניות הנקרא נרנ"ח. ב' הוא הגוף. ג' הוא המלבושים שעל גבי הגוף. ד' הוא הבית שיושב בתוכו האדם וגופו ומלבושו.

וכל בחינות אלו כלולות מד' בחינות ואלו הם: בחי' א' של הרוחניות הם נשמה לנשמה ונר"ן. בחי' הב' שהוא הגוף הוא העצמות שבהם המוח מבפנים והגידין והבשר ועור. בחי' ג' שהם הלבושים הנה הם נודעים שהם לבושים המוכרחים אל כהן הדיוט, כתונת ומכנסים, מצנפת ואבנט. בחי' הד' והוא הבית, יש בית וחצר, ושדה ומדבר.

אמנם בכל אלו הד' בחי' הפרטיות יש בחי' א' כוללת כולם, והיא ממוצעת בין בחי' ובחי' הכוללת שתיהן … והכוונה כי יש ניצוץ קטן מאד שהוא בחי' אלהות נמשך ממדרגה האחרונה שבבורא, וזהו הניצוץ מתלבשת בכח ניצוץ א' נברא, שהוא נשמה דקה במאד מאד. ובניצוץ זה, הנקרא יחידה, יש בה שרשי ד' בי' הרוחניות שהם נרנ"ח.

וכן בין בחי' הרוחניות לבחי' הגוף יש בחי' א' כוללת שתיהן, והוא בחי' רביעית דם של הנפש, כי יש בה ניצוץ אחרון של הנפש שהוא הרביעית שבנפש, פי' בחי' נפש שבנפש ולכן נקרא רביעית. וזה הניצוץ מתלבש ברביעית דם הנזכר לעיל… באופן כי הוא בחינה אמצעי בין הרוחניות אל הגוף והיא מורכבת משניהם.

וכן בין בחי' הב' אל הג' יש בחי' ממוצעת והם שערות וצפרנים של האדם…

וכן בין בחינת הלבושים לבחי' הבית הם אוהלים הנעשין מצמר ופשתים".

מסקנה: רק במהלך לימוד של טקסטים קבליים מקוריים אתה יוצר קשר עם העולם העליון, מושך את ההשפעה של האור העליון (אור התורה) על עצמך. זהו אור שביכולתו להעביר אותך מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם העליון. אין שיטה אחרת לביצוע מעבר כזה! ולכן כשהעולם ואתה בשלים, מתגלה חכמת הקבלה ומציעה לכם את עצמה, כאמצעי לתיקון.

להרחבה: בעל הסולם – הקדמה לתע"ס (במיוחד אותיות כב, קנה), תורת הקבלה ומהותה.

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/m6tdC

4 comments

  1. מהו היסוד שהקדושה נבנה עליה
    רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצוק"ל
    מאמר ט"ז, תשמ"ח
    ספר שלבי הסולם, כרך א' בראשית, פרשת תולדות

    בבנין גשמי, אנו רואים, שכל מי שרוצה לבנות בנין, צריך מקודם לחפור יסוד. ועל היסוד הוא בונה את הבנין. ובחפירת היסוד, אנו רואים, שיש להבחין בין שצריכים לבנות בנין של קומה אחת, כלומר שהוא רוצה לבנות רק קומת קרקע, או בנין רב קומות. זאת אומרת, לפי גובה הקומות, בשיעור הזה צריך להיות חפירת היסוד בקרקע. לא פעם אחת חופרים את היסוד, אלא כל יום בונין את היסוד, בכדי שיהיה היסוד יותר בעומק. ואז הוא יכול לבנות בנין גבוה.

    והסדר הזה נוהג גם ברוחניות. שבזמן שהאדם רוצה לבנות בנין של קומת קרקע, אין הוא צריך לחפור כל כך בעומק. אלא שחופר קצת, הוא יכול לבנות את בנין שלו בקיום תו"מ. ומהי חפירה ברוחניות. היינו חסרון, שחופרים חסרון בהלב. כי לב נקרא רצון, ולב נקרא מלכות, ולב נקרא ארץ או קרקע.

    וכמו בגשמיות, חופרים חסרון בקרקע. זאת אומרת, שמטרם שהולכים לבנות בנין, מוכרחים מקודם לחפור בארץ. כלומר, שמוציאין מה שיש במקום החפירה. ולאחר שהמקום הזה שרוצים לבנות הוא ריק, אז מתחילים לבנות, מה שאם כן כשהמקום ממולא בעפר, אין לבנות עליו בנין, כי הבנין יפול.

    כמו כן ברוחניות, שצריכים לחפור בהארץ, היינו בהלב, ולהוציא משם את העפר שבלב. ונשאר אז הלב ריקם בלי שום מילוי. אז מתחיל זמן של הבניה. נמצא, שבזמן שהלב ממולא עם דברים גשמיים, אי אפשר לבנות על קרקע זו שום בנין, כי כל הבנין יפול, מטעם ששום דבר אין לו זכות קיום, אם אין צורך לזה.

    להרחבה ראו,

    http://www.kabbalah.info/hebkab/maamarim/rabash/ber_toldut_sulam_3.htm

  2. מהו, שברכת האדם היא ברכת הבנים, בעבודה
    רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצוק"ל
    מאמר י"ד, תשנ"א
    ספר שלבי הסולם, כרך א' בראשית, פרשת ויחי
    הזה"ק (ויחי דף קט"ז, ובהסולם אות שע"א) שואל, על מה שכתוב, "ויברך את יוסף ויאמר, יברך את הנערים. וזה לשונו, במקרא זה יש להסתכל בו, שכתוב "ויברך את יוסף". ולא מצאנו כאן ברכה, שיברך את יוסף, אלא לבניו. ומשיב, אמר ר' יוסי, את, הוא בדיוק, כי את רומז על המלכות. וכתוב את יוסף, שהוא ברכת בניו, כי בניו, מנשה ואפרים, הם בחינת מלכות, הנקראת את. וכשמתברכים בניו, הוא מתברך תחילה. על כן כתוב גם כן יוסף, כי בניו של אדם ברכתו הוא", עד כאן לשונו.

    ויש להבין, מהו, שאם הבניו מתברכים, גם יוסף מתברך, בעבודה, מה משמיענו בזה.

    ידוע כי כל עבודה שלנו היא, שאנחנו צריכים להגיע לידי דביקות בה', שענינה הוא השתוות הצורה, שפירושו הוא, להיות משפיע כמו שהבורא הוא המשפיע לתחתונים. ובגלל זה ניתנה לנו העבודה בתו"מ, לעשות אותם בע"מ להשפיע, שעל ידי זה האדם מתקן בשורש נשמתו, שהוא המלכות דאצילות, שהיא בחינת הכלל ישראל. לכן מכונה מלכות "כנסת ישראל", היות שכל הנשמות באות ממנה.

    להרחבה ראו,

    http://www.kabbalah.info/hebkab/maamarim/rabash/ber_vihe_sulam_3.htm

  3. ראית את אחורי
    רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצוק"ל
    מאמר מ"ה, תשמ"ה
    ספר שלבי הסולם, כרך א' שמות, פרשת שמות

    ויאמר "הראני את כבודך, והסירותי את כפי, וראית את אחורי, ופני לא יראו" (שמות ל"ג). ויש להבין, מה מרמזת לנו את השאלה של משה רבנו עליו השלום, והתשובה של הקב"ה בנוגע לעבודה שלנו.

    הנה האדם, כשמתחיל להכנס לעבודת ה', הוא משתוקק לראות את כבוד ה'.

    היינו, בזמן שה' מאיר לו, זאת אומרת, בזמן שיש לו טעם בתורה ובמצות ומשתוקק לרוחניות, אז הוא יכול לעסוק בעבודת הקודש, ואז הוא יודע בעצמו, שהולך בדרך ה', ומרגיש את עצמו, שהוא מרים מעם, שכל הכלל מגושם, ורק הוא יודע ומבין, מה זה רוחניות.

    והיות שידוע שאמרו חז"ל (אבות פרק ד', ד') "רבי לויטס איש יבנה אומר, מאוד מאוד הוי שפל רוח". לכן יש לו עבודה גדולה, שימצא בעצמו איזה חסרון, שיכול לומר, שהוא שפל. אבל היות שמצוה לקיים מאמר חז"ל, אז לוקח את זה למעלה מהדעת, ואומר, בטח שעדיין הוא לא שלם.

    וכמו כן יש זמן אחוריים, היינו, שלא מאיר לו את החשק לתורה ולמצות, ולא מרגיש חסרון בזה שאין לו תשוקה לדביקות ה'. ובמצב של אחוריים האדם יכול לראות עצמו, היינו את מצבו האמיתי, איך הוא, אם עוד הוא רואה שהוא מרים מעם, והוא צריך אז לעבוד על שפלות, לקבל על עצמו המצוה של שפלות למעלה מהדעת, ומסתכל על אנשים אחרים, שהם עומדים במצב של ירידה ברוחניות, והוא במצב עליה. נמצא, שרק בזמן אחוריים הוא יכול לראות האמת, מה שאם כן בזמן הפנים הוא יכול לרמות את עצמו.

    להרחבה ראו,

    http://www.kabbalah.info/hebkab/maamarim/rabash/shm_shmot_sulam_8.htm

  4. זהר פנחס/ מאמר ב' השושנה/ אות שצז

    שצז) סהדותא ליחודא וכו': השושנה היא עדות ליחוד (כנ"ל אות שצ"ג) כי חמשה עלים חזקים הם השרשים ויחוד שאחוזים בהם י"ג עלים אלו. שמע ישראל ה' אלקינו ה', הם כנגד ה' עלים של השושנה. אחד הוא העיקר והשורש שכולם אחוזים בו, כי אחד הוא סוד, שהוא בגימטריא י"ג. שהוא טבעת המלך.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest