דף הבית / מיתוסים על חכמת הקבלה / מדוע האדם הוא מרכז כל הבריאה?

מדוע האדם הוא מרכז כל הבריאה?

תכלית כל העולם ושלמותו, הוא האדם. (זוהר לעם, וייגש, סעיף 11)

תכלית כוונת הבריאה של כל העולמות, לא הייתה, אלא בשביל האדם. (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ל"ט)

"אדם", בסוד "אֶדמה לעליון". (בעל הסולם, שמעתי, רמ"א, קראוהו בהיותו קרוב)

אדם נוצר כדי להרים את השמיים. (ר' מנחם מנדל מקוצק)

עֵרך איש פרטי אחד ממין המְדַבֵּר, משתווה עם ערך כללות הכוחות שבמין הצמחים ומין החי, שישנם בכל המציאות בזה הזמן, וכן בכל הדורות שעברו, להיות כוחו מקיף אותם, וכולל בפרטיותו עצמו, לכל כוחותיהם יחד. (בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ג')

נודע שכוח המועיל וכוח המזיק, עולים בקנה אחד, כלומר, כמה שמסוגל להועיל, כן מסוגל להזיק, ולפיכך כיוון שאדם פרטי אחד, עולה כוחו על כל הבהמה והחי מכל הדורות והזמנים, כן כוח המזיק שבו עולה על כולנה. (בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ג')

אין לשאול כלל על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם. משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, וכל שאר הבריות אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור שהן מועילות לאדם להביאו לשלמותו. ועל כן הנה עולות ויורדות עמו בלי שום חשבון לעצמן. בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ח)

אין אנו מוצאים צורך מיוחד נָטוע בְּחֵפץ האדם, שלא יהיה נמצא בכל מין החי, זולת ההתעוררות לדבקות אלוקית. אשר רק מין האדם מוכן אליה, ולא זולתו. ונמצא שכל עניין ההוויה של מין האדם, הוא משוער רק באותה ההכנה הטבועה בו להשתוקק לעבודתו, ובזה נעלה הוא על הבהמה. (בעל הסולם, מאמר "וזאת ליהודה")

עניין ההיעדר הקודם להוויית האדם, הוא צורת הבהמה. שכתוב, עַיִר פרא אדם ייוולד. אשר זהו מוכרח לכל אדם, שתהיה לו התחלה של בחינת בהמה. והנה הכתוב אומר: אדם ובהמה תושיע ה'. וכמו שמזמין לבהמה כל משאלותיה ההכרחיים לקיומה ולהשלמת ענייניה, כן מזמין לאדם כל משאלותיו ההכרחיים לקיומו ולהשלמת עניינו. ויש להבין אם כך, איפה הוא יתרון צורת האדם על הבהמה, מצד הכנתם בעצמם? אמנם זה נבחן במשאלות שלהם. כי משאלותיו של אדם שונות בוודאי ממשאלותיה של הבהמה. אשר כן, בשיעור הזה נבדל גם ישועת ה' לאדם מישועת ה' לבהמה. (בעל הסולם, מאמר "וזאת ליהודה")

ומתוך שהחשוב ביותר בכל המציאות הרבגונית הזו, היא ההֶרְגש המוקנה למין בעלי חיים, שכל פרט שבו, מרגיש את מציאותו עצמו, ומתוך שהחשוב שבהרגשות הוא הרגש השכלי, הקיים רק לאדם, שעל ידו הוא מרגיש גם כל מה שבזולתו, ממכאוביו ונחמותיו, אם כן, ודאי שאם נמצא לבורא תכלית בבריאה הזאת, הנה נושא תכלית זו הוא האדם. ועליו נאמר: כל פעל ה' למענהו. (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

תכלית הבריאה לא תחול לא על הדוממים והכַּדוּרים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש, ולו יהיו זוהרם ומידתם כמה שיהיו, ולא על מין הצומח, ולא על מין החי, שהרי חסרים מהֶרְגש זולתם, אפילו מבני מינם הדומים להם. ואיך יחול עליהם ההרגש האלוקי והטבתו. אלא רק מין האדם לבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה של הרגש זולתו כלפי בני מינם הדומים להם, הנה אחר העבודה בתורה ומצוות, שמהפכים הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע, ובאים בהשוואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות נפש רוח נשמה חיה יחידה, שבזה נעשו מוכשרים לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה. הרי שתכלית כוונת הבריאה של כל העולמות, לא הייתה אלא בשביל האדם. (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ל"ט)

שווא ושקר להיות תכלית האדם לאכילה ולשתייה ולבעילה, או לבנות קיר, כי כל אלה מקרים מתחדשים עליו, לא יוסיפו על כוחו הפנימי. ועוד שהוא משתתף בזה עם רוב הברואים. והחכמה היא אשר תוסיף על כוחו הפנימי ותעתיק אותו ממעלת בוז למעלת כבוד… והאדם קודם שישכיל ויידע, הוא נחשב כבהמה, לא נבדל משאר מין החיות אלא בהיגיון. שהוא חי בעל היגיון. רוצה לומר בהיגיון, שהוא מצייר לנפשו המושכלות. והנכבד שבמושכלות, לצייר לנפשו אחדות הקב"ה וכל הנלווה לעניין ההוא מהאלהים. ששאר החכמות אינם אלא להרגיל בהם, עד שיגיע לדעת האלהי. (הרמב"ם, פירוש המשניות, הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות)

רוח הבהמה יורד למטה, כלומר שאינו רואה אלא ממנה והלאה, ואין לה שכל ובינה לראות מהעבר עליו כדי לתקן העתיד. נוסף עליה האדם שרוח האדם עולה למעלה, כלומר לעבר, ומסתכל בעבר כמו אדם המסתכל במראה ורואה לתקן את פגמיו, כן השכל רואה במה שעבר עליו ומתקן את דרכיו על מכאן ולהבא. ולפיכך אין התפתחות למין הבהמה, ועדיין עומדים על אותו המקום שנבראו, משום שאין להם המראה להבין מתוכה איך לתקן הדרכים ולהתפתח לאט לאט, כמו האדם. והאדם הולך ומתפתח יום יום, עד שמעלתו מובטחת ומורגשת, שעוד על הפלנטות העליונים ירכב. (בעל הסולם, כתבי הדור האחרון)

כל בעלי חיים נסמכים על הטבע לגמרי, ואינם מסוגלים לקדם במשהו את הטבע, ולעזור לעצמם בלעדיה. לא כן האדם, המחונן בכוח מחשבה, שבסגולת הכוח הזה הוא הולך ומשתחרר מחבלי הטבע ומקדים אותו. דרכו להתחקות אחר מלאכת הטבע, ולעשות את מלאכתו כמותה. הוא אינו מחכה לקבל אפרוחים מידי הטבע, עד שתבוא התרנגולת ותחמם הביצים. הוא עושה לו מכונה, המחממת הביצים ומולידה לו אפרוחים, כמו התרנגולת הטבעית. (בעל הסולם, עיתון "האומה")

ועתה בנים שמעו לי, כן חַכְמות בחוץ תָרונה, והנה עתה מרחובות קוראת אליכם, מי לה' אליי, לא דבר ריק אני מכם, כי אני חייכם ואורך ימיכם, כי לא נבראתם לחזור אחר מעשה דגן, ותפוחי אדמה, אתם וחמוריכם באֵבוס אחד. וכמו שלא יהיה מטרת החמור לשמש את כל חמורי עולם בני גילו, כן לא יהיה מטרת האדם, לשמש את כל גופות הבריות בני גילו של גופו הבהמי. אבל מטרת החמור – לשמש האדם הנעלה ממנו, כדי להועילו, ומטרת האדם לשמש לה' ולהשלים כוונתו. בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ו')

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest