דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מדוע בדרך הרוחנית אין תמרורים?

מדוע בדרך הרוחנית אין תמרורים?

בעל הסולם, מאמר "השלום": "נמצא שכל העובר על חוק מחוקי הטבע אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית.

ע"כ מוטב לנו לבוא לעמק השווה ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו, ואז אוכל לקרות את חוקי אלקים בשם מצות הטבע, או להיפך, כי היינו הך הם, ולא נאריך במלות על לא דבר."

שאלה: לאחרונה אני עברתי השתלמות של "נהיגה מונעת". בין היתר סיפרו לי על תמרורי אזהרה של פסי רכבת. אם מתעלמים מהתמרורים הללו, עלולים להתנגש ברכבת. אבל בדרכנו אין שום תמרורי אזהרה, ולא פעם אנחנו "מתנגשים" ברכבת כיוון שפועלים כאן חוקי הטבע שחייבים להרגיש אותם בפנים. על מנת ללמוד זאת, נחוץ זמן, ועד אז אנחנו צפויים להמון "התנגשויות ברכבות". אז מדוע הטבע לא הציב תמרורים ברורים כדי שנוכל להשתמש בהם בעצמנו ולהסביר אותם לאחרים?

תשובתי: נכון, אם היו ניצבים בדרכנו "תמרורי אזהרה", אז היינו שומרים על חוקי התעבורה. או לפחות היינו יודעים שאנחנו עוברים עליהם, מפרים את חוקי הטבע. ובלי התמרורים אנחנו לא רואים מה צפוי לנו בדרך. מדוע כל זה בנוי כך? מדוע רק "תאונות" רבות מביאות אותנו בסופו של דבר לשמור על הכללים?

קודם אשאל אותך שאלה אחרת. מדוע לדעתך בעולמנו אנחנו מתנהגים אחרת? למשל, אנחנו מעבירים חוק, שדיבור בטלפון הנייד בזמן הנהיגה גורם לפסילת הרישיון לשלושה חודשים. מדוע? מפני שהמומחים בדקו כמה צרות ואסונות גרם לנו השימוש בטלפונים הניידים בזמן הנהיגה.

לכן, מצטיירת כאן תבנית דומה, אנחנו כל הזמן סובלים, עד שמגיעים לנקודה הקריטית ואז בונים מערכת הגנה כלשהי.

נניח, שפעם היו בונים גשרים בלי מעקה בטיחות, ואחרי שהסתבר שאנשים נופלים מהגשרים, התחילו לבנות גם מעקות. כך קורה תמיד. כל פעולה שלנו נגרמת כתוצאה מחיסרון. ומכיוון שאנחנו לא זקוקים למעקה כדי להנות, לכן המציאו אותם אחרי ייסורים, כאשר התברר הצורך.

האגו דוחף אותי רק למשהו שיכול להביא לי תענוג. ומערכות המניעה וההגנה, אינן גורמות לי תענוג. אני רוצה לעבור את הכביש במקום שנוח לי, אני רוצה לקחת לעצמי משהו ולא אכפת לי שזה נקרא "גניבה". לכן, אנחנו זקוקים למערכות רבות שונות: מערכת משפטית, מערכת אכיפת החוק. באופן כללי, כולן נועדו כדי לרכך את האגו המקורי שלנו.

לכן, היום מתחיל שלב התפתחות חדש שבו אנחנו צריכים להכיר את הבורא. כיצד? אם יהיה לי טוב, אז אני לעולם לא ארצה לעשות זאת, כי ההרגשה הנעימה אינה דוחפת אותי לשום דבר, חוץ מלרצות עוד. לא אכפת לי ממי ומדוע מגיע לי הטוב. אני מסתפק בכך שטוב לי, אני לא חושב על שום דבר אחר, מפני שאני מתמלא כאן ועכשיו.

אבל ברגע שמתגלה אצלי הרע, שאין ממנו מנוס, שאי אפשר להתחמק ממנו, אז אני מתחיל לשאול שאלות ואז אני מקים "מעקה", לוחץ על הבלמים, עושה משהו.

זה הטבע שלנו, הרצון האגואיסטי להנות. הוא פועל בצורה רבגונית, לא מאפשר לקבל שמירה, אבטחה, בלי סיבה נראית לעין. אם זוהי שמירה כדי לקבל יותר ככל האפשר, זה דבר אחר. כל מה שמעבר לזה, זה עדיין לא השפעה, אלא שמירה לא להזיק לזולת, וזאת לא התוכנית המקורית שלי. כי התענוג הוא שוחד, הוא מסנוור אותי, מסיט אותי מהמחשבה הנכונה ואני אפילו לא מבין זאת.

לכן, מסתבר שטענתך בנוגע ל"תמרורי אזהרה" אינה צודקת. אתה צודק רק במקרה שאתה אינך משתוקק למטרה להכיר את הבורא, רק במקרה שאינך לומד את המערכת שהוא ברא, כי "ממעשיך הכרנוך".

עליי להבין את כל מה שהוא עושה באמצעות המערכת הזאת, כיצד הוא בנה ומנהל את הכול. אני כאילו "בולע" את המערכת הזאת לתוכי ומתחיל לעבוד בהתאם לחוקיה. היא ממשיכה לפעול בתוכי, אבל עכשיו אני מפקח עליה, מבקר ובודק אותה, שולט בה.

זאת הבחירה החופשית שלי – לבקר את המערכת, לבדוק כל הזמן את עצמי האם אני פועל כפי שהוא היה פועל. על כך נאמר "אחור וקדם צרתני". בדיוק כך אני אכיר את הבורא, אני משתדל להיות בדיוק כמוהו ואפילו מעט יותר, משתדל לרוץ לפניו, לנחש את מעשיו. כך אני מכיר גם את "אחור" וגם את "קדם".

באופן כללי, כל מה שנחוץ לתיקון שלנו, מתגלה בזמן. כי המערכת לא רק שהיא מדויקת, אלא היא מוחלטת. היא מביאה לכל אחד "מנה" מדויקת מהכול, בכל החתכים והתנאים. אם זה יהיה בגרם אחד פחות, אלה יהיו כבר ייסורים שאינם נובעים מתוך אהבה. אם יהיה גרם אחד יותר אז גם התוספת הזאת לא תהיה מתוך אהבה, מפני שהיא תמנע מאיתנו בחירה חופשית.

אנחנו לא יכולים להצדיק את ההנהגה, אבל אנחנו גם לא צריכים להצדיק אותה, לא חייבים להיות "צדיקים". נאמר, "הנכלל בצער הציבור וזוכה לנחמת הציבור" ואז הוא מצדיק את הבורא על הצער. אחרי שאנחנו מסיימים את הדרך, אנחנו מצדיקים אותה.

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "השלום", 28.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
דוושת המצמד עם הטבע
העתיד תלוי בהשתלבות עם הטבע
התקדמות שמובילה לנסיגה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/YhUEA

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest