מדוע אנחנו סובלים למרות שמצדיקים את הבורא?

שאלה: אם האדם מצדיק את הבורא בשׂכל אבל בכל זאת ממשיך לסבול, האם זה אומר שהוא חוטא?

תשובתי: אם הוא באמת מצדיק את הבורא, הוא לא היה סובל. כיצד דבר כזה יכול להיות? הרי זו סתירה פנימית.

הערה: הוא כביכול אומר מהשכל שהכול נובע מהבורא, "אין עוד מלבדו".

תגובתי: זאת אומרת שזה עדיין לא עבר לרצון. הרצון הוא העיקר, ולא המחשבות. המחשבות יכולות רק לכוון, ואילו הרצונות מסיימים את הפעולות. לכן אם בתוך הרצון עדיין לא מורגשת התפשטות של תכונת הבורא, של כוח הבורא, של תכונת הטוב, אז זה עדיין לא נחשב לפעולה שהסתיימה, והאדם סובל.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 22.12.2019