קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כאשר פרצוף ע"ב מבקש אור מפרצוף גלגלתא, הוא מעורר בגלגלתא רצון נוסף.
בעזרתו היא מושכת אור בעוצמה גדולה יותר מזו שבה היא משכה את האור לעצמה.
הפרצוף התחתון ביותר מכל הפרצופים יגרום להמשכת האור החזקה ביותר בגלגלתא – אור היחידה, ויקבל בעצמו רק את האור הקטן ביותר – נפש דנפש.
אותו פרצוף קטן אינו לא יודע דבר על אור היחידה, כפי שע"ב אינו יודע על כך שהוא עורר בגלגלתא את אור הרוח, ואילו הוא בעצמו קיבל רק את אור הנפש.
אור הרוח – זה משהו חדש לגמרי ביחס לאור הנפש, כמו פרח ביחס לאבן: האחד חי ואילו השני מת.
אבל ע"ב אינו יודע על כך דבר וגם אינו מרגיש דבר. הוא יקבל את כל זה, רק כאשר הוא יחזור חזרה, למעלה.
כאשר אנחנו עולים ממטה למעלה אנחנו אוספים את כל האור שעוררנו בפרצופים העליונים, ומגיעים למעלה, לעולם אין סוף, עם כל אור הנרנח"י.
אך עד גמר התיקון פועל החוק של "ערך הפוך בין אורות וכלים", וכל אור אינו נמצא במקומו, לא בתוך הכלי שלו.
רק כאשר עשר הספירות דאור ישר ועשר הספירות דאור חוזר יתחברו באופן שלם מלמעלה למטה לכלי אין סופי אחד של הוי"ה, על ידי האור החוזר ממטה למעלה – רק אז כל האורות יעמדו במקומם, וכל אחד יקבל את כל האור שהוא הזמין ומשך, במקום או בפרצוף אחר.
רק אז הוא יצטרף לכל אותן הפעולות וירגיש, ירכוש את הנצחיות שלו.
אבל עד אז, האורות תמיד לא נמצאים בכלים שלהם והתענוג תמיד יהיה חלקי. ודבר זה מעורר את הרצון שלנו לדחוף כל אחד מאיתנו להשתוקק לאין סוף.
