מגלים את הזוהר בתוכנו

שאלה: אתה אמרת, שעל ידי קריאת ספר הזוהר, אנחנו צריכים לגלות בתוכנו את אותן התכונות הרוחניות שעליהן מדובר בספר. אבל קשה לי באותו הזמן לחשוב על החיבור עם החברים.

תשובתי: אנחנו בינתיים לא יכולים לזהות בתוכנו את התכונות הרוחניות האלה, הן נסתרות יותר מדי עמוק.

לדוגמה, לפעמים אתה מתרגז על אדם אהוב עליך, למשל על אשתך, עד כדי כך, שמתחיל לשנוא אותה. ואם באותו הרגע מישהו יאמר לך: "אבל אתה אוהב אותה", אז אתה תתרעם: "אני אוהב אותה?! אני פשוט שונא אותה!". האהבה נסתרת והשנאה מגולה. לפעמים להיפך, כמה מילים עדינות מעוררות בך אהבה, אתה אוהב והכול נפלא. אז איפה השנאה? היא כאילו לא קיימת.

כך גם בתוכינו נמצאות כל האבחנות הרוחניות שעליהן מספר ספר הזוהר, "יעקב", "ספר התורה", "חב"ד", "חג"ת", "קו אמצעי". אבל הן כולן נסתרות בפנים ואנחנו לא מזהים אותן עכשיו.

העיקר, זה הכוונה. גם אני שאלתי את רב"ש שאלה דומה, כאשר למדנו בתלמוד עשר הספירות כאלה "פרטים טכניים", כמו "קרומא דאווירא", "מוחא דאווירא", "יג' תיקוני דיקנא" ואחרים. זה בכלל לא הדאיג אותי, אני לא יכולתי לקשור אותם איתי. אז אני שאלתי אותו, האם אני בזמן הזה יכול לחשוב על עצמי: מי אני, מה אני, בשביל מה ולמה? האם אני צריך לדכא בתוכי את הבירורים הפנימיים שמופיעים בי ולחשוב רק על מה שכתוב בספר? רב"ש אמר: "לא". אם אתה דואג עכשיו לכוונה הנכונה, איך להתקרב להשפעה, אז תחשוב על זה.

בהמשך אתה תראה שכל מה שאתה חושב על המצבים שלך, על הקבוצה ועל הבורא, וכל מה שכתוב בכל מקום בספר, מדבר דווקא על זה. אתה פתאום תרגיש: "וואו, זה מדובר עליי! איך בעל הסולם ומחברי ספר הזוהר ידעו באותו הזמן, שהיום אני אחשוב דווקא על מה שכתוב בטקסט הזה?!". כך זה יקרה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 28.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
טקסט נקי מקליפה גשמית
ספר הזוהר: סיפור על חיבור
הפָסָל של נשמתי