קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: לאחר מלחמת העולם הראשונה, החל משבר שהביא לאבטלה. כמות עצומה של מובטלים, שהיו בדרגה בהמית, לא היו טרודים בשאלה של משמעות החיים, שזה ככל הנראה שימש לקרקע פורייה לביצוע המהפכה. מדוע רוסיה התלקחה בקלות כזאת? כמות עצומה של פועלים לא מרוצים, תנאי עבודה קשים, רעב.
היום אנחנו נמצאים במצב דומה, כאשר כמויות עצומות של בני אדם נשארים ללא עבודה. לא מובן, בעזרת אילו אמצעים מתקיימים תושבי מדינות המזרח התיכון. לכן הם מתלקחים בקלות מגפרור אחד, מכל מנהיג פנאטי. מהי הסבירות שהיום ההמונים הללו ילכו אחרי החינוך ולא יעשו את אותה התפנית כמו בתחילת המאה ה- 20?
תשובתי: לצערי, גם תפנית כזאת היא בגדר של אפשרות. אני לא שולל את הסבירות של זה, שאנחנו נלך בדרך עקובה מדם והעולם יפסע לשואה נוראית, הרבה יותר גרועה מאשר בתחילת המאה ה- 20. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במטחנת בשר נוראית, עד כדי כך מתוחכמת שהאנושות תגלה דוגמאות של ברבריות חסרת תקדים.
פעם, בימי קדם, שאותם אנחנו מכנים "ברבריים", הכובשים שהיו צרים על איזו עיר, היו זורקים לתושבים הנצורים מזון, כדי שהם ימשיכו לחיות והלוחמים יכלו להילחם בקרב צודק. זה נחשב לכבוד ואפילו בימי הביניים העכורים וגם בזמנים מאוחרים יותר, כאשר האבירים או הסמוראים נלחמו בקרבות אצילים. עכשיו זה לא קיים!
במאה ה- 20 נוצר השבר: הכול הלך בכיוון אחר. כך זה יכול להימשך ויכול גם להשתנות, אנחנו נמצאים על פרשת דרכים.
העולם יכול להגיע למלחמה, מה גם, שהיא לא תהיה סתם מלחמה גרעינית, אלא בשימוש של נשק ביולוגי קטלני, כאשר האנושות תגווע ממחלות זיהומיות נוראיות. כתוצאה מכך, יישאר רק קומץ קטן מכלל האנושות, אולי כמה מיליוני בני אדם, שבכל זאת יגיעו להכרה בצורך לעלות לדרגת קיום הבאה שלהם ובכל זאת ישיגו אותה.
לכן לא מדובר על איזו כמות של בני אדם, שצריכים לעבור לדרגת התפתחות מידענית הבאה, אלא על כך, שבכל מקרה האנושות צריכה לעלות לדרגה הזאת. כי בעיקרון, לפני מאה שנה היינו בסך הכול שלושה מיליארד בני אדם, ולפני כן עוד הרבה פחות. לכן, מצד אחד, העניין הוא לא בכמות של בני אדם.
מצד שני, האנושות מתפתחת כתוצאה משינוי הרצונות שלה. אם זה היה מתרחש רק תחת ההשפעה של גורמים חיצוניים, אז וודאי שלא הייתה לנו שום ברירה, אלא היה רק חוק גשמי טהור "שלילת השלילה". ואילו כאן פועל במובן מסוים חוק רוחני.
העניין הוא, שהרצונות שלנו משתנים. ולכן, כמה שהחברה לא תהיה פנאטית, באיזה אופן שלא יובילו את ההמונים למהפכות ולהפגנות, פתאום נעלם אצלם העניין לזה, נעלם הרצון להתקיים בצורה כזאת. פתאום מופיעה אצלם דחייה: לא רק שהם לא זקוקים לעבודה, אלא הם לא רוצים לעבוד. כי המון בני אדם בעולם נמצאים בדיכאון. רבים לא מרגישים צורך בעבודה ולא צועקים "תנו לנו עבודה".
האדם מגיע להכרה, שבעולם הצטבר מספיק פוטנציאל טכני מדעי, כדי שאנחנו נספק את עצמנו בכל, מבלי להשקיע למעשה לשם כך שום מאמצים. הכול תלוי רק בשיתוף הפעולה ההדדי הנכון שלנו.
אנחנו זורקים 40% מהמזון. אם אנחנו נחלק אותו בצורה נכונה, לאף אחד לא יהיה מחסור. אנחנו זורקים קרוב ל- 90% מה שמכונה "מוצרים של צריכה רחבה", במקום שהם יגיעו לצרכן וישרתו אותו. אם היינו מחלקים אותם בצורה נכונה, אז לאדם לא היו בעיות בכלום. אנחנו יכולים לבנות בקלות בתים, ערים ולספק לאנשים את כל הדרוש.
ויש לכך בסיס, מפני שבאנושות נוצר צורך פנימי הכרחי, הרגשת האפשרות לא לעבוד כדי לעבוד, ואחר כך לקנות ולזרוק. לחיות לא כדי סתם לחיות. כזאת הרגשה חסרת ערך של החיים לא צריכה להביא אותנו להרס, אלא להשגת היסוד שלהם, לשורש, למשמעות.
אני חושב שבעולמנו תימצא קבוצת חכמים חזקה מאוד, איזה פורום, שיהיה נתמך על ידי מעגלים רחבים מדעיים חברתיים, ואפילו ממשלתיים ומיליארדרים. בכך שמבינים שהדרך האחרת, זו דרך של ייסורים נוראיים, והם יחד יוכלו לסובב את החברה למטרה אחרת.
אבל לשם כך צריך, שהלימוד האינטגרלי יקבל הפצה רחבה ויוכר על ידי כל בני האדם: התעשיינים הגדולים, המעגלים הבנקאיים והפיננסיים, השכבות העליונות של החברה, וכלל החברה.
מתוך התוכנית "דרך הזמן", 18.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
האנושות עומדת בפני בחירה
חברה אינטגרלית: אוטופיה או מציאות?
ריפוי העולם הוא בחינוך האינטגרלי
