קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו צריכים לזכור את זה, שלבד האדם אינו יכול להשיג את הרגשת גדלות הבורא, את גדלות המטרה, כי המטרה שלנו היא דבקות עם הבורא, שבזה אנחנו עושים לו נחת רוח. בדבקות הזו כלול כל גמר התיקון שלנו, התחנה הסופית של הייעוד שלנו, המטרה של כל הבריאה.
הבורא ברא רצון לקבל, רצון ליהנות, אבל אנחנו נמצאים באיזו אשליה, בכך שמניחים שאנחנו בנויים כדי ליהנות מקבלה. אנחנו נמצאים בשקר הזה, ולכן כל פעם כאשר אנחנו מקבלים איזה תענוג, אז הוא מייד נעלם. ומתוך ההופכיות הזאת אנחנו צריכים להבין שאנחנו זקוקים דווקא לכלים דהשפעה, כי מטרת הבריאה היא ליהנות מהשפעה.
"להיטיב לנבראיו", זה נקרא להביא את הנבראים למצב שבו הם ייהנו מהשפעה, ולא ממצב של להשפיע על מנת לקבל, ואפילו לא מלהשפיע על מנת להשפיע, אלא מלקבל על מנת להשפיע. כלומר אנחנו צריכים להשתמש בכל הכלים ובכל היכולות שלנו, כדי להשפיע מצידנו.
יוצא, שכל השינויים בטבע שלנו אפשריים רק בתנאי שאנחנו ניזונים מאיזה מקור של חשיבות, של התרוממות, של השתוקקות, של משיכה ודחיפה למטרה הרוחנית, שממנה אנחנו מקבלים את כל הכוח שמניע ומקדם אותנו לתיקון של הכלים שלנו. כל האנרגיה הזאת מגיעה מהסביבה. רק במידה שהסביבה משפיעה על האדם, אז הוא מסוגל לעשות משהו. ואם אין השפעה כזאת מהסביבה, אז שום דבר לא ייצא לו.
ישנם מקרים שבהם נותנים לאדם התעוררות מלמעלה, ואז הוא מסוגל לפנות בעצמו לסביבה. אבל ברוב המקרים הוא לא מסוגל לפנות בעצמו לסביבה, אלא הסביבה חייבת לדאוג להשפיע לכל אחד חשיבות המטרה, התרוממות. רק אז אנחנו נוכל להשתוקק לכיוון הנכון.
לכן, אין דבר חשוב יותר מבניית הסביבה הנכונה. על זה כתוב: "הלוואי אותי עזבו, ותורתי שמרו, כי המאור שבה מחזירו למוטב". והמאור הזה בא רק אם אנחנו מקושרים בינינו. לכן, זאת הסיבה שבניית הסביבה זה התנאי החשוב ביותר.
אין מה לצפות שמלמעלה באמת יבוא אלינו איזה גילוי רוחני, אם זה לא בא מהמאמצים שלנו להתחבר עם בני האדם. נשתדל להבין ולזכור את העובדה הזאת, שכל מה שקורה ביחסים שלנו עם העולם החיצוני, מאיתנו אליו וממנו אלינו, לכל אחד ולכולם, עובר אך ורק דרך החיבור בינינו.
ידיעות קודמות בנושא:
אורחים שמחים ואסירי תודה לבעל הבית
תחליט מי להיות: רשע או צדיק
אם אין שמחה, אין אמונה
