דף הבית / חכמת הקבלה / מקורות ותקצירים / מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה" – תקציר

מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה" – תקציר

thumbs_bs_100_wp.jpg

להלן תקציר שערכתי למאמרו של בעל הסולם, חכמת הקבלה והפילוסופיה.

פילוסופיה: הגשמיות היא תולדה מהרוחניות ונשלטת על ידה. הנשמה מולידה את הגוף.

חכמת הקבלה, כמו כל מדע: אין לדון במה שאי אפשר לחקור בצורה מעשית. ולכן רק חכמת הקבלה יכולה להגדיר רוחניות, שהרי להגדיר אומר להשיג, ובכך עוסקת חכמת הקבלה ולא הפילוסופיה.

מהותו של כוח ההשגחה העליון (הבורא) – הקבלה אינה עוסקת במהות הכוח העליון, ב"עצמותו", ואף לא בחוקים שלו. היות והיא מדע אמפירי ומדברת רק מתוך השגה ניסיונית. אולם האור העליון, שהאדם משיג בתוך כלי הנשמה, היינו הרגשת כוח ההשגחה העליון ופעולותיו – מוצג בחכמת הקבלה בצורת ניתוח הניסוי, בדומה לכל מדע אחר.

הרוחניות היא כוח שאינו מלובש בגוף. הרוחניות מוגדרת בקבלה, ככוח בלבד, ללא גוף, שאין לו קשר לזמן, למקום ולחומר.

כלי רוחני נקרא כוח. האור הרוחני נובע ממהותו של הבורא ולכן הוא שווה לה, האור נמצא מחוץ לכלי, מחוץ לחושים, ולכן הוא בלתי מושג. הכלי – איבר המרגיש ומשיג את האור, את הכוח הרוחני. האור, בחכמת הקבלה – לא מהותו של האור (מחוץ לכלי), אלא התפעלות הכלי מהאור שבו.

אור וכלי. האור, כלומר התפעלות הכלי, הינה מורכבת מחומר (כוח) וצורה (התפעלות). הרגשת האהבה, הנולדת בתוך הכלי כתוצאה מקבלת המתנה (האור) – צורה ללא חומר, והיא נפרדת מהמתנה. השגת האהבה – השגת הצורה, מהותו של האור באדם המשיג אותו.

החומר והצורה בקבלה. מעריכים אהבה לפי גדלות הנותן. לכן היא חשובה לאין ערך יותר מהמתנה עצמה, מופשטת לחלוטין מהחומר, שהוא האור והמתנה, באופן שנשארת רק ההשגה של האהבה. חלק זה של חכמת הקבלה נקרא השגת הצורה, והוא החלק החשוב ביותר.

עולמות אבי"ע (אצילות, בריאה, יצירה, עשיה). באהבה ישנם:

  • קבלת מתנה – המקבל עדיין אינו יכול לאהוב את נותן המתנה, בפרט אם הוא חשוב בעיניו.
  • ריבוי המתנות – המקבל מרגיש שגם מאותו אדם חשוב, אפשר לקבל כשווה ערך, ולאהוב אותו, הרי אוהבים אמיתיים צריכים להרגיש שווים זה לזה.

בהתאם לכך, קיימות ארבע מדרגות האהבה:

  • עשיה – נתינת המתנה,
  • יצירה – הכפלת כמות המתנות,
  • בריאה – גילוי האהבה – הצורה, והיפרדות מהמתנה-אור-חומר, היינו האור מסתלק.
  • אצילות – במצב של חושך, האדם מקבל כוח להחזיר את הצורה לחומר – הוא מרגיש את האור ואת האהבה יחד.

מקור הנשמה. דבר רוחני – כוח, תכונה, ללא דמות גשמית, נפרד מהגוף, מהעולם הגשמי. אם כן, כיצד היא תוכל להוליד ולהניע את הגשמיות?

הכוח הוא חומר, אף על פי שאין לו כל דמות, שיכולה להיקלט בחושי האדם. כשמחממים משהו והוא הופך לגז – הרי זה אותו החומר, אף על פי שאינו מורגש. מכאן רואים, כי
יסוד החומר – הכוח הגלום בו.

הכוח הוא אחד, ברוחני ובגשמי. כל השמות ניתנים בהסתמך על קליטת חמשת החושים שלנו. לכן, שמות אלה אינם קבועים, ואינם קיימים בפני עצמם. כל עוד לא התפתח המדע לצורתו המושלמת, עלינו להתחשב רק במציאות הממשית. במילים אחרות, יש להתייחס לכל הפעולות החומריות, כאל פעולות התלויות באדם המבצע אותן בלבד. ולהבין שכמו הפעולה עצמה, גם האדם הפועל, ביסודו מורכב מחומר.

אורות וכלים. הבריאה כולה כלולה מכלי (רצון) ומאור (תענוג, מילוי). את המילוי, את הנועם והשלמות, מקבל הנברא – ממהות הכוח העליון, שרוצה להעניק לו תענוג. קנה המידה של התענוג – הרצון לקבל אותו.

מבחינים ברצון לקבל:
א. מהות המקבל – הרצון לקבל, שהוא גוף הנברא, הכלי לקבלת התענוג,
ב. מהות המתקבל – מהות התענוג, אור הבורא.

האור שופע אל הנברא באופן מתמיד.
הרצון לקבל אינו קיים במהותו של הכוח העליון, ועל כן הוא נקרא נברא.
השפע שהוא מקבל – חלק ממהות הכוח העליון. לכן, יש מרחק עצום בין הגוף שנברא לבין השפע.

הרוחני מוליד את הגשמי – הרוחניות והגשמיות קרובות בכך, שכל תכונה רוחנית דומה דמיון מוחלט לתכונה גשמית.

החילוק בין רוחני לגשמי הוא בחומר: הרוחני – יש לו חומר רוחני, והגשמי – יש לו חומר גשמי. אולם כל התכונות הנוהגות בחומר הרוחני, נוהגות גם בחומר הגשמי.

שלש דעות שגויות בהבנת הרוחני והגשמי:
1. כוח המחשבה השכלית שבאדם – זוהי הנשמה הנצחית, מהות האדם.
2. הגוף הוא המשך ותוצאה של הנשמה.
3. המהויות הרוחניות הן עצמים פשוטים, בלתי מורכבים.

הנחות שגויות אלה, הופרכו על ידי הפסיכולוגיה המטריאליסטית.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest